בש"פ 625/07

תקציר

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביטל את החלטת בית משפט השלום לשחרר למעצר בית לשיקום מערער שהואשם בהחזקת סם מסוכן. בתחילה, בית משפט השלום הכיר בחומרת סעיפי האישום של המערער, הקשורים ל-15 גרם הרואין שלא לשימוש עצמי, אך בחר במעצר בית במכון גמילה בשל רצונו המפורש בטיפול ותסקיר מבחן שהצביע על מוטיבציה גבוהה להיגמל מסמים. אלא שהמדינה ערערה על החלטה זו, ובית המשפט המחוזי הפך את פסק הדין והדגיש את העיקרון המשפטי המקובל לפיו שיקום מתאים בדרך כלל בעת גזר הדין ולא במעצר לפני משפט. המערער, בעל עבר פלילי ארוך הכולל 38 הרשעות קודמות והיסטוריה של ניסיונות שיקום כושלים, לא שוחרר לטובת מעצר עד לסיום המשפט. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שנסיבות חייו של המערער אינן מצדיקות את שבירת הכלל המקובל, שכן כנותו בבקשתו לגמילה מוטלת בספק, וההסתברות לגמילה מוצלחת אינה ודאית. פסק הדין הדגיש את הצורך להגן על שלום הציבור ולקיים הליך משפטי מובנה, והתיר חריגים רק בנסיבות חריגות שלא היו ברורות במקרה זה. דפוסי העבר של המערער וסירובו לעסוק באופן משמעותי בתוכניות גמילה במהלך תקופות מאסר קודמות השפיעו על החלטה זו. כתוצאה מכך, נדחתה העתירה למעצר חלופי באמצעות שיקום, תוך חזרה על הגישה השיפוטית העקבית לפיה הזדמנויות שיקום רציניות מטופלות בדרך כלל בשלב גזר הדין, ולא במהלך מעצר במשפט.