ת"א 2017/05

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב סיווגה של תאונה כ"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. באירוע המדובר היה מעורב נהג מכולה שנפצע כאשר הסולם עליו טיפס כדי לכסות מכולה התנתק וגרם לנפילתו. המחלוקת המרכזית היא האם התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, אשר יקבע את החייבים בפיצויים. המעסיק וחברת הביטוח שלו טוענים, כי התאונה נופלת תחת ההגדרה של תאונת דרכים, שכן מדובר בפעולה המוכרת כ"שימוש ברכב מנועי", ובפרט "כניסה" לרכב. מנגד, חברות הביטוח המבטחות את השימוש ברכב טוענות ההיפך, וקובעות כי התאונה נגרמה כתוצאה מ"התנתקות או נפילה של חלק רכב". השופט, לאחר בחינת נסיבות התאונה ושקילת טענות הצדדים, מסכים עם המעסיק וחברת הביטוח שלו. מסקנתם היא כי פעולת הטיפוס בסולם על ידי התובע כמוה כ"כניסה" לרכב, שימוש מוכר על פי החוק. יתר על כן, גם אם ניתן לייחס את התאונה להתנתקות חלק מהרכב, השופט מסתמך על פסיקה קודמת (אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב) הקובעת כלל העדפה לפעולות שהוכרו כשימוש לפי חוק הפיצויים. על פי עיקרון זה, אם ניתן לייחס אירוע למספר קטגוריות, לרבות שימוש מוכר, יש לסווגו ככזה. במקרה זה, השימוש המוכר ב"כניסה" לרכב מקבל עדיפות על פני פעולות אחרות. משכך, קובע השופט כי התאונה היא אכן "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. מקביעה זו משתמע כי עילת התביעה של התובע מצויה אך ורק מכוח חוק הפיצויים, כנגד מבטחי השימוש ברכב (הנתבעים 3 ו-4), ולא כנגד המעביד וחברת הביטוח שלהם (הנתבעים 1 ו-2). אשר על כן, התביעה נגד נתבעים 1 ו-2 נדחית, וההליכים יימשכו אך ורק נגד נתבעים 3 ו-4. עוד מדגישה השופטת את החשיבות שבקביעת כללים ברורים ואחידים לפרשנות הגדרת "תאונת דרכים" ודרכי השימוש השונות ברכב, המתיישבת עם תכליתו החברתית של חוק הפיצויים. ההחלטה מתקבלת ללא הוצאות שנפסקו לאף אחד מהצדדים, והתיק נקבע לדיון נוסף.