ע"פ 427-08-12

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פרי ערעור וערעור נגדי על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בנוגע לשורה של עבירות מרמה וכספים שביצע המערער. המערער הורשע בשורה של עבירות מרמה, בסך כולל של 378,492 ₪, ובעבירות פיסקליות של אי תשלום מס בסך כולל של 443,372 ₪. העבירות בוצעו במשך מספר שנים והיו מעורבים בהן קורבנות רבים. המשיב ביקש עונש של 4 עד 6 שנות מאסר, ואילו המערער ביקש עונש מקל יותר של 6 עד 24 חודשים. בית משפט קמא גזר על המערער 27 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה של 6 חודשים ומאסר על תנאי של 12 חודשים, וכן קנס בסך 20,000 ₪. המערער ערער על חומרת העונש, אך בהמשך משך את ערעורו והותיר רק את ערעורו של המשיב על הקלת העונש. המשיב טען כי בית משפט קמא לא שקל כראוי את ריבוי עבירות המרמה ואת הצורך להרתיע מפני עבירות כלכליות מסוג זה. כן טענו כי עונש המאסר המותנה ירוץ ברצף, וכי יש לחייב את המערער לשלם פיצויים לנפגעים. המשיב תיאר את מעשיו של המערער כמזיקים לחברה והדגיש את עברו הפלילי הקודם. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את גזר דינו של בית משפט קמא, ומצאה אותו סביר ותואם את נסיבות המקרה. בית המשפט הכיר בחומרת העבירות אך שקל גם גורמים מקלים, לרבות נסיבותיו האישיות של המערער, הודאתו, החיסכון בזמן שיפוטי והעיכוב בהגשת כתב האישום. בית המשפט התייחס למקרה דומה עם עבירות חמורות בהרבה, שבו הסדר טיעון הוביל לעונש קל יותר, וטען כי העונש הנוכחי מוצדק על בסיס עקרון האחידות. עוד ציין בית המשפט כי המניע לעבירות של המערער היה קשיים כלכליים, וההיקף הקטן יחסית של המרמה והעלמת המס בהשוואה למקרה הנזכר. בסופו של דבר, הערעורים נדחו, ועונשו של בית משפט קמא נותר על כנו.