בד"א 9/12

תקציר

הערעור מתייחס להליך משמעתי נגד עורך דין שנתן צ'קים לפירעון הלוואה, שמאוחר יותר לא כובדו. המערער טוען, כי היה מקום לדחות את ההליך מאחר שהמתלונן חזר בו מתלונתו, כי היה מקום לפסול את נשיא בית המשפט העליון, וכי בקשותיו להציג ראיות נוספות נדחו שלא בצדק. המשיב טוען מנגד, כי ההליך המשמעתי יכול להימשך ללא קשר למצב התלונה, וכי טענותיו השונות של המערער ביחס לראיות ולהליך הן חסרות שחר. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט וייזר ואליה הצטרף השופט סמואל, קובעת כי משיכת התלונה אינה מחייבת ביטול הליכים משמעתיים, שמטרתם שמירה על כבודו של מקצוע עריכת הדין. הם מוצאים כי טענות המערער ביחס לראיות ולהליך אינן משכנעות, וכי ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא מוצדקים. עם זאת, הם מערערים על עונש ההשעיה בפועל שהטיל בית משפט קמא. בהתחשב בכך שהמקרה הנוכחי מתייחס לאירועים שקדמו לתיקי המשמעת האחרים של המערער, הם סבורים כי אין ליתן להרשעות הקודמות משקל רב בגזר הדין. וייזר וסמואל יחליפו את ההשעיה בפועל במאסר על תנאי, ויאריכו את תקופת ההשעיה הכוללת שהוטלה על ידי בית משפט קמא לשנתיים. השופט מורשתי מסכים בחלקו וחולק על חלקו. הוא מסכים עם דחיית הערעור על ההרשעה, אך חולק על גישת הרוב לגזר הדין. מורשתי יטיל השעיה בפועל של שישה חודשים, מתוך סבר כי יש להתחשב יותר בעברו המשמעתי של המערער. הוא מציין כי התנהלותו של המערער פגעה באמון הציבור בעורכי הדין וכי לא ניתן להתעלם מהרשעות מאוחרות יותר בגזר הדין. מורשתי סבור גם כי עונש המאסר על תנאי המוצע על ידי הרוב עלול לגרום לבעיות מידתיות בעתיד.