ע"א 8573/12

תקציר

בשנת 2003 נפגע המערער, הולך רגל, קשה בתאונה בה הייתה מעורבת משאית בה נהג המשיב מס' 1, המבוטח על ידי המשיב מס' 2. המערערת, שהייתה אנונימית במשך מספר שנים, נכנסה למוסד שיקומי במצב של צמח, אך בסופו של דבר השתפרה משמעותית, אם כי היא נותרה תלויה פיזית ומרותקת לכיסא גלגלים. בית משפט קמא פסק לה פיצויים חד פעמיים ותשלומים תקופתיים חודשיים, בהנחה שתישאר במוסד עד תוחלת חייה. הפיצוי החד פעמי כלל הפסדי הכנסות, ציוד רפואי, סיוע צד ג' לעבר והוצאות שונות נוספות. התשלום החודשי התקופתי חושב כך שיכלול סיוע לצד שלישי, ביקורי משפחות, אובדן כושר השתכרות, טיפולים הידרותרפיים, בדיקות רפואיות ותרופות, הוצאות ניידות, בלאי ציוד ודמי משמורת עתידיים. הן המערערת והן המבטחת ערערו על פסק דינו של בית משפט קמא. ערכאת הערעור מצאה את מרבית הערעורים בלתי משכנעים, וציינה את ייחודו של המקרה בשל היעדר קרובי משפחה בישראל של המערערת ושיפור משמעותי במצבה. בית המשפט הגדיל את הפיצוי החודשי בגין הוצאות הסעה מחוץ לבית האבות, אך דחה את רוב ההתנגדויות האחרות. ערעורו של המערער נדחה על כל חלקיו למעט תוספת של 2,300 ₪ לתשלום התקופתי. ערעורה של המבטחת נדחה, למעט מספר תיקונים והבהרות. פסק הדין תוקן בהתאם, ולא ניתן צו להוצאות.