ת"א 33229-06-10

תקציר

המקרה סובב סביב שריפה שפרצה בבניין בתל אביב בשנת 2003 וגרמה לנזקים כבדים. התובע, בעל מסעדה וקפיטריה ששכר שטח בבניין, תבע את העירייה, את בעלי הבניין וחברת ניהול, בטענה שהם אחראים לנזק עקב רשלנות. הנתבעים הגיעו להסכמה על חלוקת האחריות אם יימצאו אחראים. השאלה המרכזית הייתה האם ניתן היה למנוע את הנזק. נטל ההוכחה נפל על הנאשמים, שכן השריפה פרצה בשטחם. דו"ח ועדת חקירה וחוות דעת מומחים היו חלוקים באשר לסיבת השריפה, וחלקם טענו להצתה. העירייה נמצאה רשלנית בכך שלא אכפה אמצעי בטיחות אש, אך התובע לא הצליח להוכיח כי הנזק היה נמנע אלמלא התרשלו הנתבעים. זאת ועוד, טענת התובע כי חברת אבטחה התרשלה לא נתמכת. דעות המומחים היו חלוקות בשאלה האם התקנת ציוד כיבוי אש הייתה יכולה למנוע את הנזק, כאשר בית המשפט העדיף את המומחה מטעם הנתבעים. הריסת המבנה זמן קצר לאחר השריפה לא השפיעה על התוצאה, שכן סיבת השריפה הייתה מבוססת דיה. בהיעדר הוכחה לקשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק, דחה בית המשפט את התביעה, מבלי להורות על הוצאות.