ע"פ 240/84

תקציר

המערער הורשע ברצח אשתו ונידון למאסר עולם בהחלטת רוב של בית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט קיבל את הודאותיו של המערער כראיה, למרות הביקורת על אופן החקירה המשטרתית. החקירה חילקה את החקירה לשני חלקים: חקירה ראשונית ללא רישום מתאים, וחקירה שנייה שבה ההודאה נרשמה לאחר שהמערער הודה. בית המשפט מצא כי ההודאות ניתנו מרצון והביקורת על שיטת החקירה לא הצדיקה את פסילתן. הודאותיו של המערער, יחד עם ראיות נוספות כגון סיבת המוות והשריטות על פניו, הובילו את בית המשפט למסקנה כי הוא אשם ברצח בכוונה תחילה. ההגנה לא העלתה את טענת הקינטור (חוסר שליטה עצמית), אך בית המשפט בחן אותה בכל זאת שכן נטל ההוכחה מוטל על התביעה. בית המשפט העדיף את הודאתו הראשונה של המערער, שניתנה זמן קצר לאחר האירוע, על פני ההודאה השנייה, שבה הוזכרה שיחה עם הקורבן שיכולה להצביע על קנטור. להימנעותו של המערער מלהעיד בבית המשפט או להציג טיעון של קינטור ניתן משקל רב, מה גם שגרסתו לא סתרה את טענת הקינטור. בית המשפט נדרש לבחון את כל טענות ההגנה העולות מן הראיות, ובמקרה זה היה נכון להעדיף את ההודאה הראשונה וראיות אחרות על פני השנייה. טענותיו של המערער בדבר קבילות ההודאות ומשקלן, כמו גם מצבו הנפשי, נדחו. החלטת הרוב של בית המשפט המחוזי התקבלה, והביאה לדחיית הערעור.