רע"א 9567/08

תקציר

עניינו של פסק הדין בשתי בקשות מאוחדות למתן רשות ערעור בשאלה האם כונס הנכסים הרשמי, הפועל כמפרק קבוע בהליכי פירוק חברות, זכאי לפטור מאגרת בית משפט לפי תקנה 19(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. הערעורים נבעו מפרשנויות שונות של בתי המשפט המחוזיים מרכז וחיפה לגבי היקפה של תקנה זו. כונס הנכסים הרשמי טען כי כנציג המדינה המפקח על הפירוק, יש לפטור אותו מאגרת בית משפט, תוך שהוא מצטט את תקדים פרשת גלהה. עם זאת, נקבע כי כאשר כונס הנכסים הרשמי פועל כמפרק, הוא עושה זאת בשם החברה בפירוק, ולא בשם המדינה. לפיכך, מאחר שהכספים המעורבים מגיעים מקרן הפירוק ולא מהקופה הציבורית, הרציונל של הפטור – מניעת העברת כספים בין "כיסים" של המדינה – אינו חל. החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לשלול את הפטור התקבלה. בית המשפט קבע כי בעוד הכונס הרשמי עדיין רשאי להגיש בקשה לפטור בכל מקרה לגופו לפי תקנה 14, פטור גורף לפי תקנה 19(1) אינו ראוי. השופט א' פוגלמן הדגיש כי בעוד הכונס הרשמי פועל לטובת ניהול הליכי פירוק תקינים, אין הדבר שקול אוטומטית לפעולה בשם המדינה. השופט ס' ג'ובראן הסכים לכך, והדגיש את חשיבות השוויון והבטחת יחס דומה למפרקים פרטיים ולכונס הנכסים הרשמי בנסיבות דומות. השופט א' רובינשטיין נטה תחילה לתמוך בעמדת המדינה, אך בסופו של דבר הסכים עם ההחלטה בשל מקורם הספציפי של הכספים והיעדר טיעון משכנע של אינטרס ציבורי בהקשר זה. פסק הדין מבהיר אפוא את פרשנות הפטור מאגרה בהקשר של הליכי פירוק וקורא לשיקול דעת פרטני זהיר לפי תקנה 14.