ע"פ 2957/10

תקציר

בהכרעת הדין נדונה הערר על הרשעתו של המערער בשני אישומים. הוחלט לקבל את הערעור על האישום הראשון בשל ספק סביר, שנבע בעיקר משאלות הנוגעות למהימנותו של עד ראייה יחיד. הודגש חשש לטעות אפשרית בזיהוי, נוכח פערים בפרטי הזיהוי ובנסיבות שעלולות למנוע זיהוי מדויק. זיהויו של המערער כיורה התבסס במידה רבה על עדותו של אחמד, שהיה לו זמן מוגבל לצפות בחשוד, שהעיב עוד יותר על הלחץ של אירוע הירי. בית המשפט ציין כי אין ראיות מאששות התומכות בזיהויו של אחמד, שכן ראיות ועדויות אחרות לא היו מאומתות או סותרות. לעומת זאת, ההרשעה באישום השני אושרה, בהתבסס על עדויות מהימנות וראיות מאששות להתנהגותו של המערער. למרות חוות דעתו של השופט דנציגר שדגלה בזיכוי מהאישום הראשון בשל ראיות מזכות פוטנציאליות שלא הוגשו במהלך המשפט, קבע הרוב לדחות את הערעור על אישום זה, ואישר את ההרשעה הכוללת ואת גזר הדין. המערער חויב להשתחרר בשל הזמן שכבר ריצה, מעבר לנדרש בגין האישום השני בלבד.