בג"צ 6745/15

תקציר

הכרעת הדין מתמקדת בתחולתה של תקנה 119, המאפשרת הריסה ואטימה של בתי מחבלים לצרכי הרתעה, ולא ענישה. במקרה המדובר מדובר באבו חאשייה, שדקר למוות חייל ישראלי. המפקד הצבאי ביקש להרוס את בית משפחתו, אך בית המשפט התלבט אם הדבר סביר נוכח השיהוי המשמעותי של 11 חודשים בין ההתקפה לבין צו ההריסה. חלק מהשופטים טענו כי עיכוב כזה פוגע בסמכות להוציא את הצו, שכן הוא רמז כי ההריסה היא עונשית ולא מרתיעה הקשורה מיד לאחר ביצוע העבירה. בית המשפט הדגיש את חשיבותו של קשר הזמן כדי להבטיח שהפעולה משרתת את תכלית ההרתעה שלה ואינה מתיימרת כגמול, וציין כי עיכובים ממושכים עלולים להחליש קשר זה, להפחית את השפעות ההרתעה ולפגוע בציפיות הסבירות של משפחת הנאשם, שלא הוכחה מעורבותה. בעוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין הציע הריסה חלקית לאור השיהוי ומניעיו הכפולים של המחבל, הגיעו השופטים זילברטל ומזוז למסקנה כי יש לבטל את הצו לחלוטין בשל חוסר הסבירות והביצוע הלקוי שבעיכוב ההחלטה. בסופו של דבר, החליט בית המשפט להפוך את הצו המותנה למוחלט וביטל את צו ההריסה, תוך הדגשת הצורך בפעולה מהירה בעת נקיטת אמצעים חמורים אלה כדי לשמר את ההרתעה המיועדת מבלי לפגוע בעקרונות הצדק והמידתיות.