ת"פ 49529-12-11

תקציר

הכרעת הדין דנה בדחיית הטענות המקדמיות שהועלו כנגד כתב האישום בתיק של חשד להסדרים כובלים ועבירות הגבלים עסקיים. הנאשמים טענו להגנת הצדק וטענו כי הרשות החוקרת פעלה באופן בלתי ראוי ובלתי הוגן, ובכך פגעה בזכויותיהם והצדיקה את ביטול כתב האישום. בית המשפט בחן את המסגרת הנורמטיבית להגנה על הצדק, בהתחשב בשיקול הדעת המוקנה לרשויות החקירה תוך הכרה בצורך לאזן בין הגינות פרוצדורלית לבין תכליות המשפט הפלילי. קבוצת הנאשמים הראשונה, 10 עד 11, התמקדה בבקשות הרשות החוקרת להאזנות סתר, וטענה כי הרשות אפשרה לביצוע עבירות לנפח את כתב האישום. עם זאת, בית המשפט מצא כי התנהלות הרשות נופלת בגדר סמכותה שבשיקול דעתה ואושרה על ידי בית המשפט, ומשכך לא נקבע פגם המצדיק הגנת צדק. הקבוצה השנייה, נאשמים 12 עד 13, טענה כי הרשות לא יידעה את המודיע שלהם, מר ג'רבי, על תוכנית חסינות שהייתה יכולה להעניק לו חסינות מפני העמדה לדין. בית המשפט בחן את דרישות תוכנית החסינות ומצא כי מר ג'רבי אינו זכאי לה, שכן הוא נתפס כמתלונן ולא כחשוד. בנוסף, מחדליה לכאורה של הרשות לא קשרו במידה מספקת בין מעורבותו בעבירות לבין מעשיהם או מחדליהם. בית המשפט הגיע למסקנה כי טענות הנאשמים אינן מצדיקות את הצעד הקיצוני של ביטול כתב האישום ועל כן דחה את טענות הגנת הצדק. פסק הדין הדגיש את אופייה המצומצם של דוקטרינת הגנת הצדק, ואישר כי ההליך הפלילי יתנהל בדרך כלל על בסיס ראיות ספק סבירות.