ת"א 14285-02-21

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב רכב בובקט שניזוק ותביעות הביטוח הנובעות ממנו. הבעלים של הבובקט היה גם נהג משאית שהייתה אחראית לכאורה לנזק לבובקט. הבובקט היה מבוטח על ידי חברת הביטוח התובעת, ולמשאית היה ביטוח אחריות כלפי צד ג' בחברת הביטוח הנתבעת. חברת הביטוח התובעת טענה כי על הנתבעת לפצות אותם בגין הנזקים שנגרמו למבוטחה, אך הנתבעת הכחישה כל חבות, תוך ציון שני חריגים לפי סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח. החריג הראשון נוגע למצבים בהם הרכב הפוגע נהוג או בבעלות "בן בית" של המבוטח, אשר לטענת הנתבע חל במקרה זה, שכן בעל המשאית ובעל הבובקט היו אותו אדם. החריג השני התייחס למטען או לרכוש של המבוטח שהובל ברכב המבוטח, אשר הנתבע טען כי הבובקט נפל תחתיו. השופטת הסכימה עם פרשנותו של הנתבע לחריגים ודחתה את התביעה, בקובעה כי מאחר שמבצע הנזק הוא גם המבוטח, אין צורך להפעיל את חריג התא המשפחתי. יתר על כן, השופט קבע כי ההוראה הספציפית בפוליסת הביטוח של המשאית בנוגע להובלת מטענים מוציאה כראוי את נזקי הבובקט מהכיסוי הביטוחי. לפיכך, החליטה השופטת כי הנתבע אינו חב כלפי התובע, ומייתר את הדיון בסכומי הנזק. התובע חויב לשלם לנתבע את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין בסך 6,500 ₪ בתוך 30 יום.