ה"פ 1562/04

תקציר

המחלוקת היא על נכס הממוקם ברחוב פלורנטין בתל אביב. בשנת 1979 השכירו המשיבים את הנכס למבקשים למשך חמש שנים והעניקו להם אופציה לרכוש את הנכס בתום תקופת החכירה. בין הצדדים נחתמו הסכם אופציה והסכם מכר. המשיבים לא היו הבעלים הרשומים של הנכס, אך טענו כי יעבירו את הנכס למבקשים לכשיהפכו לבעלים החוקיים. כאשר מימשו המבקשים את האופציה, סירבו המשיבים למכור את הנכס במחיר המקורי שהוסכם, דבר שהוביל למחלוקת משפטית ממושכת. בתי המשפט פסקו לטובת המבקשים, והורו על אכיפת הסכם המכר בשערוך חלקי, כלומר היה על המבקשים לשלם למשיבים סכום נוסף. המבקשים, כיום קשישים, טענו כי אינם מעוניינים עוד לרכוש את הנכס במחיר המעודכן וביקשו לבטל את הסכם המכר. לטענתם, המשיבים רימו אותם בנוגע לבעלות על הנכס והפרו את ההסכם בכך שלא העבירו את הנכס על שמם כפי שהורה בית המשפט. המשיבים טענו כי המבקשים איבדו עניין ברכישה ומנצלים את המצב. השופטת קבעה כי בעוד שהמבקשים היו זכאים לוותר על סעד האכיפה, ביטול ההסכם עקב הפרתו היה בלתי חוקי שכן המבקשים היו מודעים למצב הבעלות האמיתי. עם זאת, חויבו המשיבים להשיב למבקשים סך של 123,350 ₪, אותם שילמו בעקבות ביטול פסק הדין, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה משנת 1992. עוד ציינה השופטת כי שני הצדדים פעלו בחוסר תום לב אך לא פסקו הוצאות או שכר טרחת עורך דין למבקשים.