בג"צ 5934/16

תקציר

העותר, גמלאי צה"ל, מבקש לערער על חוקתיותו של סעיף 12 לתיקון תקנות שירות קבע (גמלאות) (היוון גמלאות ותביעות נגד צדדים שלישיים), העוסק בתחילתן ותחולתן של הוראות התיקון. העותר טוען כי הוראה זו פוגעת בזכותו החוקתית לשוויון, שכן היא אינה מעניקה לו החזר של הכספים ששולמו ביתר, ועל כן יש לבטלה. המשיבים, לעומת זאת, טוענים כי ההוראה התבססה על אילוצים תקציביים ויש לראותה סבירה. בית המשפט פותח בפירוט עקרונות ההיוון והרקע ההיסטורי שהוביל לתיקון משנת 2012, המאפשר לחלק מגמלאי צה"ל להפחית או להפסיק ניכויים חודשיים בגין היוון בתנאים מסוימים. בית המשפט מניח, לצורך הטיעון, כי נפגעה זכותו החוקתית של העותר לשוויון, אך קובע כי גביית תשלומי היתר על ידי המדינה אינה מהווה פגיעה בזכותו החוקתית לקניין. במעבר לשלב השני של הבחינה החוקתית, בוחן בית המשפט את פסקת ההגבלה לפי סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. המסקנה היא כי הוראת התחולה מקיימת את כל תנאיה של פסקת ההגבלה. ראשית, הפגיעה נעשית על פי חוק ועולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל. שנית, החוק נועד לתכלית ראויה, קרי איזון בין הרצון להיטיב עם נכי צה"ל לבין המשאבים התקציביים המוגבלים. תכלית זו נתמכת גם בשיקולים תקציביים ובדעתו המפורשת של מחוקק המשנה. שלישית, הפגיעה בזכותו של העותר לשוויון אינה עולה על המידה הנדרשת, שכן המועד שנקבע לתחילת התיקון קשור באופן רציונלי לתכלית החוק ומהווה אמצעי שפגיעתו הפחותה ביותר בזכות. לבסוף, תועלתו של התיקון משנת 2012 עולה על הפגיעה המוגבלת בזכות החוקתית. בית המשפט מדגיש כי ביטול הוראת התחולה יביא לנטל כספי משמעותי, המהווה התערבות יתר בעבודת המחוקק. לפיכך, העתירה נדחית, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.