בג"צ 6106/22

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את חומרי המודיעין הביטחוניים החסויים שהוצגו ולא מצא ספק כי קיים בסיס מנהלי וראייתי מוצק לתפיסה ולהחרמה של ציוד הדפוס המדובר על ידי כוחות הביטחון. הציוד נתפס על בסיס חשד לעבירות ביטחוניות שביצע אחיו של העותר, שהיה יעד הפעולה. בית המשפט הדגיש כי הסמכות לתפוס רכוש לפי תקנה 74 לתקנות וסעיף 60 לצו מבוססת על השימוש בחפץ בביצוע עבירה, ולא על הבעלות או זכויות הקניין של החפץ. מאחר שהאח היה מקור החשד, היעדר שמו של העותר בהודעת התפיסה אינו רלוונטי. בית המשפט דחה גם את טענות העותר להפרת זכויות בשל חוסר ידיעתו על מעשיו של אחיו, שכן נציגו המוסמך של העותר נכח בעת התפיסה והעותר עצמו יזם את הליך ההתנגדות. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענה בדבר היעדר "צו משפטי", שכן מהראיות עולה כי אביו של העותר סירב לחתום על הקבלה להודעת התפיסה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי תפיסת ציוד הדפוס כולו הייתה מוצדקת, שכן הוא שימש כמכלול אחד בביצוע העבירה. בית המשפט הדגיש כי ההליך הפלילי המקביל נגד האח אינו אוסר על שימוש בהליכים מנהליים. לבסוף, קבע בית המשפט כי התפיסה וההחרמה היו מידתיות ונחוצות כדי למנוע שימוש בציוד להסתה לפעילות טרור, כפי שעולה מהראיות החסויות ומכתב האישום נגד האח. לפיכך, העתירה נגד התפיסה נדחתה. בנוסף, ציין בית המשפט כי לא היה פוסק פיצויים גם אם היה פוסק לטובת העותר, שכן ההליך הנוכחי אינו המקום המתאים לסעד כזה.