ע"א 614/76

תקציר

מדובר בסכסוך הנוגע להסכם שיפוי בין אב לאם ילדו שנולד מחוץ לנישואין. האב היה אמור לשלם רק 300 לירות בחודש עבור מזונות הילד, בעוד ההסכם חייב את האם לכסות את יתרת צרכי הילד. האם ערערה על הסכם זה, בטענה שהוא בטל משום שהוא נוגד את תקנת הציבור ואינו משרת את טובת הילד. בית המשפט העליון, באמצעות חוות דעתם של השופטים שמגר, עציוני ואשר, מצא בסופו של דבר את ההסכם חסר תוקף. בית המשפט ציין כי חוזים הסותרים את תקנת הציבור, במיוחד אלה העלולים לפגוע ברווחת הילד, אינם ניתנים לאכיפה. שיקולי תקנת הציבור מחייבים כי הסכמים בין הורים לא יפטרו הורה אחד מאחריות, במיוחד כאשר הדבר עלול להשפיע באופן משמעותי על זכויות הילד ורווחתו. בית המשפט הדגיש את חובות החברה להבטיח את רווחת הילד, המוגנות על ידי החוק הישראלי, מחוזקות עוד יותר על ידי עקרונות המשפט העברי. הוחלט כי יכולתו הכלכלית של האב מאפשרת לו לכסות מעבר ל-300 הלירות המוסכמות, כאשר הסכום אינו מספיק בהתחשב באינפלציה ובצרכיו הגדלים של הילד. משכך, הסדר השיפוי הקודם נקבע כחסר תוקף בשל השפעותיו המזיקות על הילד, וערעורה של האם התקבל, תוך שהוא פוטר אותה מחובת השיפוי. פסק הדין משקף את עמדת בית המשפט בדבר העדפת טובתם של קטינים על פני חירויות חוזיות כאשר החוזים עלולים להוביל לפגיעה או למצבים בלתי הוגנים כלפיהם.