בג"צ 144/58

תקציר

המבקש, תושב לוד, נדחה שוב ושוב על ידי עיריית לוד מאז שנת 1951. המבקש, שרגלו הימנית נקטעה לאחר תאונה, טען כי ההכחשות נבעו מאפליה ומדעות קדומות אישיות. בעירייה, לעומת זאת, טענו כי החלטותיהם התבססו על אי התאמתו של המועמד לתפקיד והעדפת מועמדים אחרים. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הסמכות לסרב לרישיון שניתן לראש העיר תקפה. השופט ברנזון קבע כי שיקול הדעת המוחלט שניתן לראש העיר לסרב לרישיון רוכל אינו תקף משום שהוא מגביל את חופש העיסוק ללא בסיס חוקי ברור. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי נימוקי הסירוב, המבוססים על שיקולים כלכליים, חברתיים וביטחוניים, אינם לגיטימיים. בית המשפט הורה לעירייה להעניק למבקש רישיון, בכפוף שיעמוד בתנאים הרלוונטיים, ופסק לו הוצאות בסך 200 לירות.