המ"ש 5722-06-25

תקציר

ניתוח משפטי זה עוסק בבקשה שנדחתה על ידי בית המשפט. טענות המבקש נסובות בעיקר סביב אישור מסירה לקוי ותוקף התשלום שבוצע עבור דוח. החלטת בית המשפט מעוגנת במספר עקרונות משפטיים, במיוחד אלה הנוגעים לחזקת המסירה, התנאים לבקשות למשפט מאוחר והמשקל הראייתי של מסמכים מסוימים. **חזקת מסירה ובסיס ראייתי:** * בית המשפט קובע חזקת מסירה על סמך משלוח דבר הדואר לכתובתו הרשומה של המבקש, לרבות מספר תעודת זהות ומספר דו"ח נכונים. הנחה זו נתמכת בעת"מ 8427/17 אמנון סאלם (25.3.2018)*. * טענת הנגד של המבקש בדבר אישור מסירה לקוי נדחית מכיוון שהמסמך שהציג המבקש התייחס לאדם אחר, כתובת ומספר דו"ח אחר. * כמו כן, המבקש לא הציג מסמכים תומכים, כגון הבקשה שהוגשה למפנא ותגובת מפנ"א, כדי לבסס את טענותיהם לגבי אישור המסירה. חוסר ראיות זה הוא קריטי, שכן בית המשפט מדגיש כי לטיעונים חייב להיות בסיס ראייתי. **תשלום דו"ח והודאה באשמה:** * המשיב הגיש מסמך המעיד על כך שהדוח שולם ביום 23.1.2022. * על פי סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, תשלום תסקיר נחשב כהודאה באשמה, הרשעה וריצוי עונש. * חריגים לכלל זה מוגבלים לביטול הקנס על ידי תובע או להחלטת בית משפט לקיים משפט למרות הודעה מאוחרת, לפי סעיף 230 לחוק. **הנחיות לאפשר ניסיון מאוחר:** * סעיף 229(ה) לחוק מתווה את הקריטריונים למתן משפט מאוחר. אלו כוללים: * הבקשה הוגשה בשל נסיבות שאינן בשליטתו של המבקש שמנעו הגשה במועד, והבקשה הוגשה מיד לאחר הסרת המניעה. * טעמים מיוחדים אחרים שבית המשפט סבור שהם מספיקים. * בית המשפט מצטט פסיקה מנהגית, תוך התייחסות למקרים כגון *ע"א 2096/07 ציפורה כוכבי נ' ציפורה כוכבי נ' מדינת ישראל*, ע"א 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל*, ע"א 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל*, ו-*ע"א 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל*, כדי להדגיש כי הארכת מועדים לאחר התשלום מותרת רק ב"מקרים חריגים וחריגים". * בית המשפט קובע במפורש כי המקרה של המבקש אינו נופל בקטגוריות חריגות אלה. * הימנעותו של המבקש מלציין את התשלום בבקשתו והכחשתם לאחר מכן את ראיות המשיב מחלישה עוד יותר את עמדתם. בית המשפט מציין כי אם המבקש באמת לא שילם, היה עליו לספק ראיות לכך, כגון הצהרת חוב או רישומי בנק. **ידיעת דיווחים וחשד למניע:** * השלמת שני קורסי נהיגה מתקנת ושלילת רישיון, כפי שמצוין בתדפיס הניקוד, מעידה על מודעותם לדיווחים. טענה זו נתמכת על ידי *Crim. ערעור 69550-05-023 Nasimi v. מדינת ישראל*. בית המשפט מוצא כי די בכך כדי לבסס את ידיעתו של המבקש על הדו"ח עד ליום 25 בפברואר 2025 לפחות. * עיתוי הבקשה, שהוגש רק לאחר הדרישה לנקוט בצעדים מתקנים, מעלה חשד כי כוונת המבקש הייתה להתחמק מפעולות מתקנות אלה. בית המשפט מצטט *Crim. Crim. 51587-11-18 Ahmad Hamdan v. מדינת ישראל* ו-*ע"פ 2754/12 פאול ביסמוט נ' מדינת ישראל* כדי להדגיש את החשד הנפוץ הזה במקרים דומים, מה שמרמז על כך שבקשת המבקש עשויה להיות מונעת על ידי ההשלכות הצפויות של הדו"ח. **הקפדה על פרוצדורות ועמידה בזמנים:** * בית המשפט מדגיש את חשיבות השמירה על ערוצים פרוצדורליים ולוחות זמנים, במיוחד בעניינים משפטיים ותעבורתיים, תוך הסתמכות על העיקרון שניסח השופט דבור בעת"מ 35639-04-15*. חריגה מכללים אלה מחייבת נסיבות מבוססות ומיוחדות. * הראיות הקולקטיביות – ביצוע הקורסים, תשלום הדו"ח בינואר 2022 ומועד קבלת הדו"ח המשוער – מצביעות על עיכוב משמעותי ובלתי מוצדק מצד המבקש. עיכוב זה לבדו מהווה עילה מספקת לדחיית הבקשה. **אמינות מצלמות A3:** * בית המשפט מתייחס לטענת המבקש בדבר מהימנותן של מצלמות A3, ומאשר את מהימנותן ודיוקן המבוססים לצרכי הרשעה, תוך שהוא מצטט את *ע"א 690-04-20 מדינת ישראל נ' נסאסרה חסן*. **מסקנה:** בית המשפט מסיק כי בקשת המבקש אינה מספקת הצדקה מספקת להארכת מועד המשפט או לקביעת הנימוקים המיוחדים הנדרשים לביטול ההרשעה. לפיכך הבקשה נדחית. ההחלטה משקפת הקפדה על כללי הפרוצדורה, חזקת המסירה וההשלכות המשפטיות של תשלום דו"ח, יחד עם הערכה ביקורתית של התמיכה הראייתית של המבקש ועיתוי הגשת בקשתו.