ת"פ 17577-02-18

תקציר

בית המשפט התייחס לחשיבות שמיעת עדויות העדים באופן אישי ולברירת המחדל של ההליך הפלילי המחייב עדים להגיע פיזית לבית המשפט. עם זאת, פסק הדין מכיר בכך שההתקדמות בטכנולוגיית התקשורת מספקת חלופות לגביית עדויות מעדים בחו"ל. על פי חוק הסיוע המשפטי הבין-מדינתי ותקנותיו, בית המשפט יכול להפעיל "מערכת טלוויזיה בינלאומית סגורה" או ייעוץ חזותי לשמיעת עדויות של עדים מחוץ לגבולות ישראל, בתנאי שמתקיימים תנאים מסוימים. אלה כוללים את היכולת של בית המשפט והצדדים לצפות, לשמוע ולחקור את העד, כמו גם הבטחת זכותו של הנאשם ליצור קשר עם עורך דינם ולחקור את העד חקירה נגדית. פסק הדין מתווה גם דרכי חקיקה נוספות לגביית עדויות מסוג זה, ובהן סעיף 14 לפקודת הראיות, המחייב למסור את העדות מחוץ לישראל ולחקור אותה חקירה נגדית באותה מדינה. שיטה זו אמנם אינה מתיישבת עם המקרה הנוכחי, אך היא ממחישה את נכונותו של בית המשפט לשקול חלופות. פסק הדין מפנה גם לסעיף 13 לפקודת הראיות, המתיר מתן תצהיר עדות בהליך אזרחי, אך הדבר אינו רלוונטי ליישום הנוכחי. בית המשפט מכיר בכך שהמסגרת החקיקתית יוצרת א-סימטריה בין התביעה להגנה, אך מציין כי התייעצות חזותית היא אפשרות ישימה יותר. בסופו של דבר, מגיע בית המשפט למסקנה כי סעיף 47 לחוק הסיוע המשפטי, לצד תקנה 15 לתקנות הסיוע המשפטי, מסמיכים אותו לאשר גביית עדויות זרות באמצעות ייעוץ חזותי. ההחלטה מחייבת את התביעה לעמוד בתנאים מסוימים ולעשות את הסידורים הנדרשים עבור כל עד. פסק הדין מדגיש כי יש צורך בראיות לצורך ההליך המשפטי הישראלי ומציע לנקוט גישות כאשר עדים מסרבים להופיע פנים אל פנים. הבקשה מאושרת, בתנאי שכל הדרישות הדרושות מתקיימות.