בג"צ 3872/93

תקציר

בפסק הדין שדן בעתירתה של חברה פרטית לייבא בשר בקר קפוא לישראל, בחן בג"ץ את חוקיות סירובה של הממשלה להעניק רישיונות יבוא לגופים פרטיים, תוך התמקדות בשיקולים כלכליים, דתיים ופוליטיים. היסטורית, יבוא הבשר היה בשליטת המדינה, לכאורה מסיבות כלכליות, הבטחת מלאי חירום ושמירה על מדיניות יבוא כשרה. עם זאת, בית המשפט זיהה כי ההתנגדות הממשלתית האחרונה להפרטת היבוא הושפעה מקבוצות דתיות, ובפרט שותפות קואליציוניות כמו מפלגת ש"ס, שחששו מזרם של בשר לא כשר. בית המשפט מתח ביקורת על הממשלה על כך שהיא מעכבת את ההפרטה בשל לחצים דתיים ופוליטיים וקבע כי שיקולים אלה אינם עילה לגיטימית במסגרת החוקית הנוכחית. היא הדגישה כי כל הגבלה על חופש העיסוק, כמו הטלת תנאי כשרות על יבוא, צריכה להיעשות רק באמצעות חקיקה מפורשת של הכנסת. פסק הדין הדגיש את עקרון ההפרדה בין דת למדינה והדגיש כי לא ניתן לאכוף את חוקי הדת על הציבור הרחב ללא גיבוי חקיקתי. בית המשפט הורה על מתן רישיונות היבוא תוך שמירה על עקרונות חופש העיסוק, והדגיש כי כל שינוי המטיל תנאי כשרות יחייב חוק יסוד שיעבור ברוב מיוחס בכנסת, תוך הדגשה כי על הממשלה לפעול על פי החוקים הקיימים ולא לדחות פעולות לחקיקה עתידית לא ברורה.