ת"א 45715-04-12

תקציר

פסק הדין מקבל את טענות התובעים בחלקן ודוחה את טענות הנתבעת. השופט הורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 264,677 ₪. סכום זה כולל 178,874 ₪ כפיצוי בגין ליקויים שלא תוקנו, איחור במסירה ועוגמת נפש, 81,020 ₪ כהחזר הוצאות התובעים ו-54,783 ₪ כשכר טרחת עורך דין. השופט קבע כי פסק הדין החלקי חל על הדירות שנמכרו, ורוכשיהן זכאים לפיצוי בדיוק כמו התובעים המקוריים. כמו כן, לנציג הבית המשותף יש סמכות לתבוע נזקים לרכוש המשותף ללא צורך בייפוי כוח מהדיירים. השופטת בחנה את המקרה של כל דירה וקבעה את הפיצוי בגין ליקויים שלא תוקנו, איחור במסירה ועוגמת נפש. כן החליטה בבקשת התובעים לפיצוי נוסף בגין תשובות לשאלות הבהרה והפחתה/תוספת סכומים לטבלת הסיכומים מסיבות שונות, כגון טעויות, פגמים שלא צוינו בפרוטוקול המסירה, הסכמים מיוחדים ועוד. עבור הרכוש המשותף הורה השופט לנתבעת לשלם 59,950 שקל, כולל תוספת עבור תיקונים שביצע קבלן מזדמן, פיקוח הנדסי ומע"מ. השופטת לא קיבלה את בקשת התובעים לפיצוי עבור דיור חלופי, אך כן הורתה לנתבעת להשיב לתובעים הוצאות משפט, לרבות אגרת בית משפט, שכר טרחת מומחה מטעם התובעים וחלקם של התובעים בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, בסך 81,020 ₪. לבסוף קבעה השופטת כי התובעים זכאים ל-20% מעלות תיקון הליקויים על פי חוות דעת בית המשפט, כפי שנקבע בהסכם הפשרה. הנתבע כבר שילם מחצית מסכום זה וחויב לשלם את יתרת הסכום בסך 54,783 ש"ח, כולל שכ"ט עו"ד בגין התוספות שנקבעו בפסק הדין, בסך 20,000 ₪.