ע"פ 172/68

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על הרשעה באי מילוי חובת התייצבות לשירות ביטחון לפי סעיף 35(ב) לחוק שירות ביטחון, התשי"ט-1959. דעת הרוב, בראשות ממלא מקום הנשיא זילברג, אישרה את ההרשעה. בית המשפט קבע, כי חזקה סטטוטורית לפיה צו התייצבות ייחשב כידוע לנמען יום לאחר פרסומו ברשומות, אינה ניתנת להפרכה ומחייבת הרשעה. כמו כן, ניתן להסיק את הכוונה להתחמק משירות הביטחון ממעשיו של הנאשם ללא צורך בהוכחה מפורשת. ידיעת הצו, בפועל או בחוק, יחד עם הפרת צו מראית עין, מהווה עבירה של התחמקות בכוונה לפי סעיף 35(ב)(1). עם זאת, אי-מילוי חובות מסוימות, כגון מסירת מידע או שהייה בישראל, שאין להן קשר סיבתי להשתמטות משירות, נופלות תחת סעיף 35(א)(1). זילברג הדגיש את ההבחנה בין ידע כפי שהוכח בבית המשפט לבין ידע סטטוטורי. השופט כהן, בדעת מיעוט, סבר כי על בתי המשפט לנקוט משנה זהירות בקביעת הכוונה המיוחדת להתחמק משירות הביטחון, הדורשת הוכחה ברורה או הודאה, בשל הסיכון לעקיפת חוק החנינה, התשכ"ז-1967. לדבריו, סעיף 35(ב) דורש כוונה מעבר לידיעה על חובת ההופעה, והכוונה להתחמק משירות היא יסוד נפרד וחמור יותר. פרשנות הרוב, טען, מייתרת את סעיף 35(א)(1).