עת"מ 1529-12-17

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת העותרים מכמה טעמים. ראשית, נמצא כי העותרים בזים פסק דין חלוט של בית משפט השלום, הממחיש חוסר שפיות ומחייב אותם לשלם קנס יומי בגין כל יום שבו נמשכת ההפרה. שנית, קיים חוסר סימטריה בטענת העותרים בדבר הריסת חומתם והדרישה להרוס קירות תמך לאורך הכביש. חומת העותרים נבנתה ללא היתר ועל קרקע שאינה בבעלותם, ואילו קירות התמך נבנו על אדמות מדינה ובגבולות תוואי הכביש. שלישית, בית המשפט אינו יכול להתערב בהחלטות התקציביות של הרשויות, במיוחד כאשר מדובר בענייני מומחיות כלכלית או קביעת סדרי עדיפויות לטובת הציבור. רביעית, אין אפליה של הרשות המינהלית כלפי פרטים שווים. גינתה של המשיבה 2 היא על קרקע בבעלות פרטית שלא הופקעו, ואילו חומת העותרים נמצאת על קרקע שאינה חלק מחלקתם המוחכרת. לבסוף, הפתרון שהציע המשיב לגישה לרכושו של המשיב 7 נראה סביר ומידתי, מה גם שהעותרים אינם זכאים למקרקעין הנדונים. העתירה נדחית, והעותרים אחראים במשותף לתשלום שכר טרחה בסך 10,000 ₪ למשיבים.