בש"א 1720/13

תקציר

בתביעת נזיקין קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כי המשיבים 1 ו-2 היו אחראים ברשלנות למותו של יבגני גולובין, ופסק פיצויים למבקשים, אשתו של גולובין, מבלי לנכות תשלומי הבטחת הכנסה שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי. שני הצדדים ערערו, ובית המשפט קיבל חלקית את ערעור המשיבים, קבע כי גולובין אשם ב-25%, ודחה את ערעור המבקשים בעניין הנזקים. לאחר מכן ביקשו המבקשים מבית המשפט המחוזי הבהרה בדבר החובה האופרטיבית הנובעת מפסק הדין, שהתקבלה על ידי המשיבים. ערעורם של המבקשים לבית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחו. כעת מבקשים המבקשים ארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון. לטענתם, השיהוי מוצדק נוכח ההליכים התלויים ועומדים בעניין בירור פסק הדין, אשר לטענתם השפיעו על הצורך בהגשת עתירה לדיון נוסף. המשיבים 1 ו-2 מתנגדים לבקשה, בנימוק של שיהוי של עשרה חודשים בהגשה והיעדר קשר ישיר בין ההליך לבין הבקשה הנוכחית. עוד הם טוענים כי המבקשים לא העלו את הטיעון המשפטי אותו הם מבקשים להציג כעת בהליכים קודמים בבית המשפט. משיבים 5 עד 7 תומכים בעמדת המשיבים. השופטת ליאת בנמלך קבעה כי אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשה לדיון נוסף. המבקשים לא הגישו את בקשתם בתוך חמישה-עשר הימים הנדרשים, ואין בהליכים התלויים ועומדים כדי להצדיק את השיהוי, מה גם שלא השפיעו על הצורך בדיון נוסף בפסק הדין המקורי. זאת ועוד, הזמן הרב שחלף מאז פסק הדין, ודחיית טענות המבקשים בהליך, מכבידים על קבלת הבקשה. בנוסף, פסק הדין ביקש הבהרה ולא שינוי מהותי, וטענתם החדשה של המבקשים לא הועלתה קודם לכן. לבסוף, ציינה השופטת את אופיו המיוחד של הליך הדיון הנוסף, השמור למקרים נדירים וחריגים, והגיעה למסקנה כי בקשת המבקשים אינה נופלת בקטגוריות אלה. הבקשה נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבים.