ת"א 32263-01-14

תקציר

מדובר בתיק אזרחי שהתנהל בבית משפט השלום בקריית גת. התובע, מוכר דירה בבאר שבע, תבע את רוכש הדירה, את עורך הדין שטיפל בעסקה ואת בנק לאומי ישראל על כך שלא קיבל את תמורת מכירת הדירה, שהסתכמה ב-396,970 ש"ח. התובע והקונה הסכימו כי מרבית הכספים יועברו ישירות מהקונה למוכר, ואילו שני סכומים קטנים יותר יועברו דרך חשבון הנאמנות של עורך הדין. עם זאת, הרוכש העביר את הכספים לעורך הדין, שהפקיד אותם בחשבון הנאמנות אך לא העביר אותם לתובע. במקום זאת, עורך הדין מעיל בכספים ונמלט מהארץ. התובע טען כי הבנק התרשל בפיקוח על חשבון הנאמנות של עורך הדין והפר חובות סטטוטוריות הקשורות לפיקוח על חשבונות נאמנות. הבנק טען כי הוא אינו אחראי להתנהלותו הפסולה של עורך הדין וכי רשלנות התובע גרמה לנזק. בית המשפט מצא כי לא נפל פגם בניהול כספי הנאמנות במקרה זה. עם זאת, בית המשפט הטיל על הבנק את האחריות לכך שלא פיקח מספיק על חשבון הנאמנות, במיוחד לאור חשדותיו הקודמים של עורך הדין לשימוש לא ראוי בחשבון. הבנק היה צריך לשים לב לכך שעורכת הדין לוקחת לעצמה שוב ושוב כסף מהחשבון ולהגיב בהתאם. מנגד, בית המשפט מצא את התובעת אשמה חלקית בכך שלא עמדה על כך שהקונה יעביר לה את הכספים ישירות ועל כך שלא וידאה שעורך הדין העביר את הכספים המיועדים לה מחשבון הנאמנות. רשלנותה של התובעת בטיפול בכספים שיועדו לה נחשבה לגורם משמעותי לנזק שנגרם לה. לפיכך, החליט בית המשפט לפצות את התובע באופן חלקי בלבד, בשיעור של 40% מהסכום הנתבע, המסתכם ב-161,000 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין והוצאות.