ת"א 38223-02-21

תקציר

על פי החלטת ועדת הביטחון משנת 1970, נדרשו מעסיקים בישראל להפריש לקרן דמי מחלה לעובדים פלסטינים. עם זאת, גבייה זו הופסקה בשנת 2019, ולמעסיקים נמסר כי עליהם לשלם דמי מחלה ישירות. על רקע זה הגיש מעסיק תביעה להחזר הפרשותיו לקופת דמי מחלה. המעסיק טען כי התביעה מבוססת על טענות חוזיות ועשיית עושר ולא במשפט וכי על בית המשפט האזרחי לדון בתיק. המבקשים, המדינה, טענו כי יש לדחות את התביעה משום שמדובר בניסיון לעקוף הליך מינהלי וכי בית המשפט נעדר סמכות מהותית. עוד טענו כי מדובר בפגיעה עקיפה בנושא מנהלי וכי יש לדון בה בבית משפט מנהלי. כמו כן, הם ציינו כי לתביעה השלכות רחבות ויש להימנע ממנה, וכי דרך הפעולה הראויה תהיה התקפה ישירה על ההליך המינהלי. השופט הסכים עם המבקשים, וקבע כי לשאלה המרכזית, הזכאות להשבת רכוש, יש השלכות רחבות מעבר למקרה הנוכחי והיא צריכה להידון בבתי המשפט לעניינים מנהליים. השופט הדגיש כי התביעה הנוכחית עוקפת את החלטת בג"ץ במקרה דומה וכי קיים סיכון להחלטות סותרות. לבסוף הורה השופט על דחיית התביעה על הסף וקבע כי המשיב יוכל לשקול את צעדיו ולפנות לערכאות המוסמכות במידת הצורך. המשיב חויב לשלם למבקשים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 1800 ₪.