פש"ר 36827-02-15

תקציר

בפסק דין זה נדחו שתי הבקשות שהובאו בפני בית המשפט לאחר שיקול דעת מעמיק. ראשית, בקשת החייב לבטל את תמחור המניות נדחתה מחוסר שחר ונתפסה כניסיון לעכב הליכים ולהכשיל מכירת מניות. הראיות הצביעו על שיהוי בהגשת הבקשה, וגם ללא השיהוי, טענות החייב לא היו מבוססות. החייב לא הצליח להוכיח כי המלחמה פגעה ביכולתו למקסם את ערך המניה, ונותר שיקול דעתו של הנאמן להכריז על הצעה מנצחת או לבטל את התמחור. בית המשפט ציין כי החייב לא ניצל את הזמן העומד לרשותו כדי להציע פירעון חוב ולא סיפק ראיות תומכות או תצהירים. בנוסף, סוגיית מס רווחי ההון שלא נפתרה לא הספיקה כדי למנוע הצעה להחזר חוב. טענתו של החייב בדבר אי יכולת לאמוד את חובו נחשבה תמימה שכן החובות, בעיקר למבקש ולמר בר נסים, היו ידועים מזה זמן רב. לפיכך, לא הייתה סיבה מספקת לדחיית ההליכים. שנית, בקשתו של המבקש נדחתה גם בגין הצגת טענות חדשות וכלליות מחוץ לסמכותו של בית המשפט, שחלקן נגעו להחלטות שניתנו שנים קודם לכן והפכו למחייבות. טענותיו של המבקש בדבר בעלות על מקרקעין והונאה או קנוניה לכאורה היו בטרם עת וחסרות בסיס. אמנם נטענו עובדות חדשות, אך הן לא יכלו להצדיק ביטול פסקי דין קודמים, שכן מדובר בקביעות שיפוטיות שהוסדרו זה מכבר וקשורות להסכמים קודמים. בית המשפט קבע כי כל טענה בדבר הונאה או מצג שווא בתהליך רישום המקרקעין צריכה להתנהל באופן עצמאי ולא בתחום שיפוט זה. בעיקרו של דבר, לא עיכובים פרוצדורליים ולא מידע חדש לכאורה הצדיקו את עצירת ההליכים, והמשך תמחור ומכירת המניות היה אמור להתנהל תחת פיקוחו של הנאמן. הן החייב והן המבקש חויבו לשאת גם בהוצאות המשפט של הנאמן והזוכה במכרז.