בג"צ 47/91
פסק-דין עליון
תקציר
העתירה הוגשה בעקבות החלטת פרקליט המדינה לאפשר לעותר ולבא כוחו הזדמנות להציג את טיעוניהם נגד כוונת התביעה להגיש כתב אישום נגד העותר בגין עבירות פליליות לכאורה. העותר ביקש לעיין בטיוטת כתב האישום ובכל חומרי החקירה שהיו בידי התביעה טרם דיון זה. פרקליט המדינה סירב לבקשה זו והציע במקום זאת להציג בפני העותר את עיקרי החשדות נגדו ואת פירוט האישומים הפוטנציאליים. בג"ץ קבע כי אין זכות סטטוטורית לעיין בחומרי חקירה טרם הגשת כתב אישום. בית המשפט קבע כי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה אינן מתייחסות להליך שימוע, וממילא העותר לא עמד בדרישות שנקבעו בהנחיות לבדיקה מוקדמת של חומר הראיות. ההנחיות הנדונות קובעות שלושה תנאים שצריכים להתקיים כדי שתינתן בקשה לבדיקה מוקדמת: על החשוד להתכוון לבקש שלא יוגש נגדו כתב אישום; צריכות להתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות בקשה זו; ואסור שהחקירה תשפיע על עדים או תתכונן למשפט. מאחר ששניים מתנאים אלה לא התקיימו, מצא בית המשפט כי לעותר אין זכות לעיין בחומר לקראת הדיון. בית המשפט הדגיש כי על התביעה לטעת אמון הציבור בעקרון השוויון בפני החוק, ועל כן על הרשויות הציבוריות לדבוק בכללים ובהנחיות שנקבעו להן. בסופו של דבר נדחתה העתירה, ובית המשפט קבע כי הפרקליטות אינה נדרשת לקיים שימוע טרם הגשת כתב האישום, מה גם שמדובר בבחינה שלא כדין של כלל הראיות.
חקיקה מקושרת
בג"צ 47/91 און ניימן נ' פרקליטות המדינה, עליון (25.4.1991)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.