רע"א 2121/14

תקציר

הבקשה להתערבות נדחתה בשל אי הוכחת עילה מספקת מצד המבקש. למרות שההחלטה מונעת מהמבקש להעלות טענות הגנה מסוימות, תוצאה זו נגרמה מעצמה, שכן המבקש לא פעל בהתאם להנחיות ברורות של המפקח. התביעה מתבססת על תקדימים, ובראשם פרשת אסולין, שהדגישה את הציות להוראות הממונה המחייבות את המבטחים למסור את מלוא עמדתם בכתב בעת דחיית תביעות. מכתב הדחייה של המבקש נקבע כבלתי מספק, חסר פירוט הדרוש כדי ליידע את התובע או צדדים שלישיים על סיבות ספציפיות לדחיית התביעה, בניגוד להוראות אלה. בהירות כזו חיונית כדי לאפשר לתובעים להעריך ולערער על החלטות המבטח או לנקוט בצעדים משפטיים בתבונה. החלטתו של בית משפט קמא להפעיל סנקציות בגין עמימות זו התקבלה, תוך דחיית טענת המבקש כי יש להחיל חריגים כאשר הוראות ההחרגה גלויות וידועות למבוטח. גם ההצדקה הפרטית לעמימות של מכתב הדחייה נדחתה. בית המשפט קבע כי ניתן היה להעביר נימוקים מפורטים ישירות למבוטח. בית המשפט הבהיר כי הסרת הגנות מסוימות ממכתבה של המבקשת אינה שוללת את טענתה בדבר גובה הפיצוי. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא עילה לבטל את החלטת בית משפט קמא, שהביאה לדחיית הבקשה, והורה למבקש לשלם למבוטח שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.