ע"א 47039-02-16

תקציר

המערער, נהג אוטובוס, נפגע בתאונת דרכים בעבודה ותבע פיצויים בגין פציעתו בבית משפט השלום. מאחר שמדובר בתאונת עבודה, ועדה רפואית בדקה אותו ולא מצאה נכות. המערער ביקש להציג ראיות סותרות, שבית המשפט נעתר להן רק בגין פגיעה בצוואר. המומחה הרפואי הממונה, פרופ' שטאל, מצא 5% נכות עקב פגיעה בצוואר ועוד 5% נכות עקב פגיעה בעמוד השדרה המותני. לאחר מכן פנה המערער למוסד לביטוח לאומי בגין החמרה אך נדחה. בית המשפט דחה גם את בקשתו להציג ראיות לפגיעה בעמוד השדרה המותני, בנימוק של חריגת המומחה מהמנדט שלו. ההתדיינות נמשכה וקבעה פיצויים, שהסתכמו ב-75 אלף שקל. המערער ערער וטען כי היה על בית המשפט לקבוע את דרגת נכותו על סמך חוות דעתו של פרופ' שטאל או ליתן רשות להציג ראיות לפגיעה בעמוד השדרה המותני. המשיב טען כי חריגתו של פרופ' שטאל מהמנדט משמעה שיש להתעלם מממצאיו, ולא התקיימו התנאים להצגת ראיות סותרות. בית המשפט קבע כי אין להתחשב בחוות דעתו של פרופ' שטהל בנוגע לפגיעה בעמוד השדרה המותני, ואף אינה מצדיקה רשות להציג ראיות, שכן היא חרגה מסמכותו של המומחה. בית המשפט גם לא מצא סיבה להעלות את שיעור הנכות התפקודית מ-5% ל-10%, למרות טענות המערער. הערעור נדחה, שכן בית המשפט לא מצא הצדקה להתערב בהחלטותיו של בית משפט קמא בעניין קביעת הנכות והפיצוי. גם בקשות הצדדים להוצאות נדחו, שכן הערעור העלה סוגיה חשובה. השופטים, ד"ר אברהם אברהם, עאטף עילבוני ורננה גלפז מוקדי, הסכימו פה אחד עם ההחלטה.