רע"פ 933/95

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. הבקשה הוגשה על ידי נאשמים שהורשעו במספר עבירות על חוק מס ערך מוסף, לרבות מכירת חשבוניות פיקטיביות וניהול שורה של חשבוניות בעלות מספרים סידוריים זהים. המבקשים טענו כי הגנתם נפגעה בשל אובדן פנקסי החשבונות שלהם על ידי רשויות החקירה, שנתפסו במהלך חקירתם. בית משפט השלום דחה את טענתם והרשיע אותם, אך המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם, והביא את המבקשים להגיש את בקשת רשות הערעור הנוכחית. טענתם המרכזית של המבקשים הייתה כי ספרי החשבונות האבודים פוגעים ביכולתם להתגונן, והם הגבילו את טענתם לשני האישומים של מכירת חשבוניות פיקטיביות וניהול חשבוניות כפולות. לטענתם, באחריות המדינה להוכיח כי הספרים האבודים אינם רלוונטיים להגנה, דבר שלא עשתה. עם זאת, קבעו כבוד השופטים כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה כי ספרי החשבונות האבודים אינם קשורים להגנתם של המבקשים. לגופו של עניין, מעדותו של מנהל החשבונות של המבקשים, שנקבע כי הספרים לא כיסו את התקופה הרלוונטית לחיובים. מאחר שהתביעה הציגה ראיות משכנעות להפרכת טענות המבקשים, נדחה הערעור. השופט גרוס, השופט בן שלמה והשופט שלו קבעו כי הימנעותה של התביעה מהמצאת פנקסי החשבונות אינה פוגעת בהגנתם של המבקשים, ולכן אין עילה להיעתר לבקשה. משכך, נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק הדין הקודם.