בר"מ 53434-02-26

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון בבר"מ 53434-02-26** **מבוא** החלטה זו ניתנה על ידי כבוד השופטת יעל וילנר בבית המשפט העליון, במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. פסק הדין המחוזי קיבל באופן חלקי ערעור של המבקשת (פלורה שאוליאן) על החלטת ועדת הערר המחוזית בנוגע לחישוב היטל השבחה. ההחלטה מתמקדת בשאלות הנוגעות לחישוב היטל השבחה, ובעיקר, בהיקף הסמכות של בית המשפט העליון לדון בבקשות רשות ערעור במקרים אלו. **הרקע העובדתי וההליכים הקודמים** המבקשת הינה בעלת זכויות במקרקעין בתל אביב. בגין הקלות בנייה שניתנו לה, חויבה בהיטל השבחה לפי שומה מכרעת. המבקשת ערערה על השומה, בטענות עיקריות: (1) שווי המ"ר המבונה בשומה המכרעת גבוה מדי; (2) השמאי המכריע שגה בחישוב פיר חדר המדרגות כתוספת בנייה במצב החדש, שכן חדר המדרגות היה קיים כבר במצב הקודם. ועדת הערר המחוזית דחתה את ערר המבקשת, וקבעה כי קביעות השמאי המכריע לגבי שווי המ"ר מקובלות עליה, וכי מדובר בעניין שבליבת שיקול הדעת השמאי. כמו כן, דחתה הוועדה את טענת המבקשת לגבי חדר המדרגות. המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי. הוא דחה את טענת המבקשת בנוגע לשווי המ"ר, אך קבע כי בהחלטת ועדת הערר נפל פגם בהנמקה לגבי שאלת פיר חדר המדרגות. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על השבת הדיון לוועדת הערר לצורך בחינה ונימוק מחודש של שאלת ההשבחה הנובעת מחדר המדרגות. שאר רכיבי החלטת ועדת הערר נותרו על כנם. **הבקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון** המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וטענה כי: 1. בית המשפט המחוזי שגה כאשר החזיר את הדיון בשאלת חדר המדרגות לוועדת הערר, שכן החדר היה קיים במצב הקודם ולא נוצרה השבחה. 2. שווי המ"ר שנקבע גבוה מדי. 3. בית המשפט המחוזי היה צריך לחייב את המשיבה (הוועדה המקומית) בהוצאות. **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון** כבוד השופטת וילנר דחתה את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בתשובה מטעם המשיבה. ההחלטה מתבססת על עקרונות מקובלים בנוגע להיקף התערבותו של בית המשפט העליון בהחלטות "גלגול שלישי". **1. הגבלת הדיון ב"גלגול שלישי" – עיקרון יסוד** הדגש העיקרי בהחלטה נוגע להגבלה שבה בית המשפט העליון מעניק רשות ערעור במקרים של "גלגול שלישי" על החלטות ועדת הערר לפיצויים ולהיטלי השבחה. קביעתה של השופטת וילנר, הנסמכת על פסיקות קודמות (כפי שמוזכר בסימוכין), היא שרשות כזו תינתן "במשורה", רק במקרים חריגים בהם מתעוררת: * **שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים:** כלומר, שאלה בעלת חשיבות ציבורית רחבה או השלכות משפטיות כלליות, ולא מחלוקת פרטנית בין הצדדים. * **חשש לעיוות דין:** מצב בו ללא התערבות בית המשפט העליון, קיים סיכון ממשי לפגיעה קשה ובלתי מידתית באחד הצדדים. **2. התאמת טענות המבקשת לעילות למתן רשות ערעור** השופטת וילנר בחנה את טענות המבקשת לאור מבחנים אלו ומצאה כי הן אינן עומדות בהם: * **טענת שווי המ"ר:** נקבע כי טענה זו "נטועה עמוק בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ומצויה בליבת שיקול הדעת השמאי-מקצועי". משמעות הדבר היא שזוהי מחלוקת פרטנית, המתבססת על הערכה מקצועית של שמאי, ולכן אינה מעוררת שאלה עקרונית או חשש לעיוות דין המצדיקים דיון בבית המשפט העליון. ההתערבות בהחלטות שמאי מכריע, במיוחד בנוגע לשווי, מוגבלת מאוד. * **טענת חדר המדרגות:** לגבי טענה זו, השופטת ציינה כי היא "אינה מצדיקה דיון ב'גלגול שלישי', בשים לב לכך ששאלת ההשבחה טרם הוכרעה לגופה על-ידי בית המשפט המחוזי". מכיוון שבית המשפט המחוזי קבע פגם בהנמקת ועדת הערר והורה על השבת הדיון, השאלה המשפטית לעניין השבחת חדר המדרגות טרם הוכרעה סופית. בית המשפט העליון אינו נוטה להתערב בהחלטות המשיבות דיון להכרעה בערכאה קודמת, במיוחד כאשר מדובר בהחלטה פרוצדורלית שנועדה לתקן פגם מהותי. **3. סוגיות מנהליות ושמאיות** ההחלטה ממחישה את ההבחנה הברורה בין עניינים שבמומחיות מקצועית (כגון הערכת שווי על ידי שמאי) לבין סוגיות משפטיות או פרוצדורליות. בית המשפט העליון, בבואו לדון בבקשות רשות ערעור, נוטה לכבד את שיקול הדעת של הערכאות המקצועיות (כמו ועדת הערר) והערכאות הדיוניות (כמו בית המשפט המחוזי) בתחומים שבמומחיותן. **4. חיוב בהוצאות** הטענה כי בית המשפט המחוזי היה צריך לחייב את המשיבה בהוצאות נדחתה, ככל הנראה, כחלק מהדחייה הכוללת של הבקשה, שכן לא ניתנה לה כל משמעות עצמאית. **השלכות וחידושים (לפחות בהקשר של ההחלטה הנתונה)** * **חיזוק העיקרון של סופיות הדיון בדרגות קודמות:** ההחלטה מדגישה את המגמה של הגבלת ערעורים לבית המשפט העליון, במיוחד בתחומי דיון שבהם קיימות ערכאות מומחיות ייעודיות. הדבר נועד להבטיח יעילות דיונית ולמנוע "ריבוי הליכים". * **כבוד להכרעות שיפוטיות קודמות:** ההחלטה מבטאת את הכבוד הראוי להחלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי, גם כאשר מדובר בהחלטה חלקית המשיבה את הדיון לערכאה קודמת. בית המשפט העליון לא רואה בכך עילה אוטומטית למתן רשות ערעור. * **הבחנה בין טענות עובדתיות/מקצועיות לטענות משפטיות עקרוניות:** ההחלטה מבהירה כי טענות המתבססות על הערכות שמאיות קונקרטיות או על פרשנות עובדתית של המצב הקודם והחדש אינן נופלות בדרך כלל בגדר העילות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא אם כן הן מעלות שאלות משפטיות כלליות או נוגעות לעיוות דין ממשי. **סיכום** החלטת בית המשפט העליון לדחות את בקשת רשות הערעור ממחישה את סמכותו המוגבלת של בית המשפט העליון בבחינת החלטות ועדת הערר לפיצויים ולהיטלי השבחה. ההחלטה מדגישה את הצורך בהצגת שאלה עקרונית בעלת חשיבות רחבה או חשש ממשי לעיוות דין, על מנת להצדיק דיון ב"גלגול שלישי". טענות פרטניות הנוגעות להערכות שמאיות או לפרשנות עובדתית של המקרה אינן עומדות בקריטריונים אלו. כמו כן, בית המשפט העליון אינו נוטה להתערב בהחלטות המשיבות דיון לערכאה קודמת לצורך השלמת הליכים או תיקון פגמים.