בג"צ 1495/23

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה על הסף, בהדגישו כי אין זה ראוי שבג"ץ ישמש כערכאת ערעור על החלטות של ערכאות פרוצדורליות נמוכות יותר. העותרים ביקשו למנוע את הריסת המבנים הבלתי חוקיים, כאשר החלטות שיפוטיות קודמות כבר אשררו את הצווים המדוברים. בית המשפט ציין כי העותרים לא נקטו הליך ערר מתאים על החלטות אלה ובמקביל הגישו לבית משפט השלום בקשה לעכב את ביצוע צווי ההריסה. בית המשפט הדגיש כי אין להשתמש בהגשת עתירה לבג"ץ כדי לעקוף ערוצים פרוצדורליים מבוססים. בית המשפט דחה גם את טענת העותרים כי עתירתם היא "התקפה ישירה", וקבע כי מדובר בניסיון מובהק לעקוף הליכים קודמים. העתירה גם לא התייחסה לכך שאכיפת צווי ההריסה התעכבה במשך שנים, אך העותרים נמנעו מלקיים מגעים עם המשיבים או לנהל דיאלוג. יתר על כן, העותרים זנחו קודם לכן בקשה לעכב את ההריסה ללא נימוק ולא התייחסו בעילות שנדחו בעבר על ידי בית משפט השלום במועד. עוד דחה בית המשפט טענות הנוגעות למתחם נפרד עם צווי הריסה מעוכבים, ולא מצא עילה להיעתר לעתירה. בנוסף, צוינו סוגיות של אי תקינות פרוצדורלית והיעדר "ניקיון כפיים", כאשר בית המשפט הגיע למסקנה כי העותרים עשו שימוש לרעה בהליכים משפטיים. כתוצאה ממעשיהם חויבו העותרים לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.