ס"ע 49600-04-21

תקציר

התובעים, שלושה בני משפחה, הגישו תביעה נגד מעסיקם, הנתבעת 1, חברת בנייה, והעובד שלה, הנתבע 2, לקבלת הטבות תעסוקה שונות. התובעים עבדו בחברה בין השנים 2012-2021. החברה התקשרה עם הנתבעת 2 כקבלן משנה לגיוס עובדים, פיקוח עליהם והובלתם. התובעים טענו כי הנתבעת 2 הייתה גם מעסיקתם, טענה עליה ערערו שני הנתבעים. בית הדין מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס יחסי עבודה ישירים עם הנתבעת 2. טענתם העיקרית, לפיה שילם להם שכר נוסף מעבר לתלושי השכר, לא הוכחה. זאת ועוד, החברה, הנתבעת 1, נמצאה כמעסיקה העיקרית, שכן היא הנפיקה היתרי עבודה, דיווחה על עבודתם של התובעים לרשויות, ושילמה את שכרם, זכויותיהם הסוציאליות ופיצויי פיטורים. באשר למהימנותם של תלושי השכר, קבע בית הדין כי הם מהווים ראיה לכאורה לשכרם ולתנאי עבודתם של התובעים. התובעים לא הציגו ראיות מספיקות לסתור את המידע הכלול בהם. לפיכך, תלושי השכר נחשבו לשיקוף מדויק של שכר התובעים. בית הדין בחן גם את נסיבות סיום העסקתם של התובעים. נקבע כי התובעים התפטרו מעבודתם ולא פוטרו. לפיכך, הם לא היו זכאים לכל פיצוי בגין הודעה מוקדמת. גרסת התובעים לאירועים שהובילו לעזיבתם נמצאה בלתי עקבית, ואילו גרסת הנתבע, הנתמכת בשיחה מוקלטת, הייתה אמינה יותר. לתובעים נפסק פיצוי בגין אי מסירת הודעה מוקדמת לתנאי העסקתם על ידי הנתבעת. החברה חויבה לשלם לכל אחד מהתובעים 1,500 ₪ בגין כך. בנוסף, בהתבסס על תלושי השכר האחרונים של התובעים, שנחשבו אמינים, הופנתה החברה לשלם סכומים ספציפיים עבור ימי חופשה שלא נוצלו ודמי הבראה. תביעות התובעים להטבות אחרות, כגון שי לחג, דמי חג, הכשרה ושעות נוספות, נדחו בשל חוסר ראיות מספיקות או חוסר כימות בתביעות. גם תביעתה הנגדית של הנתבעת נגד סלים, בטענה לנזקים כספיים ועוגמת נפש שנגרמו לה כתוצאה מהתנהלותו, נדחתה, מאחר שהחברה לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והתביעה נגד הנתבע 2 נדחתה. התובעים היו אמורים לקבל את הסכומים שנפסקו להם בתוך 30 יום, בתוספת ריבית. שני הצדדים שמרו לעצמם את הזכות לערער על ההחלטה.