ערר 1103/19

תקציר

השאלה המרכזית היא האם ניתן להוציא היתר בנייה לבניין שהריסתו נדרשת על פי תכנית תקפה, והאם ניתן להחיל במקרה זה את הוראות תמ"א 10038 ותמ"א 38. התוכנית האחרונה, שיש לה מעמד של חקיקה, נועדה לתת עדיפות ותמריצים לחיזוק מבנים על ידי הריסה והקמה מחדש במקום חיזוק המבנים הקיימים. תכנית 10038, שהיא תכנית מפורטת שאושרה במסגרת תכנית מתאר ארצית, אמנם קובעת הוראות להתאמת ההיקף והמימוש של הריסה ובנייה מחדש בירושלים, אך היא אינה מפרה את הרציונל של תכנית המתאר הארצית. לפיכך, הוראות התב"ע חלות גם במקרה זה. יתר על כן, מאחר שהתכנית התקפה אינה מחייבת את הריסת המבנה, אלא רק מאפשרת זאת, אין לראות במבנה "מיועד להריסה". כך, ההוראה בתכנית המתאר הארצית המחריגה מבנים המיועדים להריסה מתחולת התכנית אינה חלה כאן. הערעור, המתמקד בנקודה זו, נדחה. אשר לטענות הנוספות שהעלו העוררים, הוועדה מוצאת כי מרבית הבנייה המוצעת תואמת את התכנית תקפה לקרקע. למרות שהתוכנית אינה מאפשרת במפורש תוספת של שלוש יחידות דיור, תוספת קטנה זו מאושרת במסגרת ההקלות. הוועדה מקבלת גם את הסבר הוועדה המקומית בדבר מילוי הדרישות ההנדסיות לבקשה. לבסוף, בעוד המערערים הרחיבו את טיעוניהם המשפטיים במהלך הדיון, החליטה הוועדה שלא לחייב את המערערים בהוצאות, בתקווה שבכך תסיים המחלוקת בין הצדדים.