ת"א 50014-01-19

תקציר

התובע הגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד הנתבעים, תוך הצגת מספר חוות דעת של מומחים רפואיים. בשל אי התאמה בין חוות הדעת, שקל בית המשפט למנות מומחה מטעמו. התובע התנגד, בטענה כי מומחים שימונו על ידי בית המשפט יעדיפו את אנשי הרפואה הנתבעים. בית המשפט הכיר בחששותיו של התובע אך הדגיש את חשיבותם של מומחים שמונו על ידי בית המשפט כצדדים ניטרליים בתביעות רשלנות רפואית, תוך שהוא מצטט מספר פסקי דין. המסגרת המשפטית תומכת במינוי מומחים כאלה, הכפופים לחובות נאמנות ומקצועיות. תפקידם חיוני לבירור מחלוקות ולקבלת החלטות צודקות, במיוחד במקרים רפואיים מורכבים. עם זאת, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת בכל מקרה. במקרה ספציפי זה, החליט בית המשפט כי מינוי מומחה מטעם בית המשפט לנוירוכירורגיה יסייע בהבנת המורכבות הרפואית ובקבלת החלטה מושכלת. החשש מפני משוא פנים לא נחשב מהותי מספיק כדי לגבור על יתרונותיו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט. טענת התובע כי המומחה לא יעריך ללא משוא פנים את הנתבעים נדחתה, שכן בית המשפט סבר כי חוות דעתו המקצועית של מומחה תנצח. ההחלטה על מינוי מומחה התקבלה מתוך הבנה כי הצדדים יכולים לחקור את המומחה וכי לבית המשפט שמור כוח ההחלטה האולטימטיבי. פסק הדין הדגיש את תפקידם של מומחים הממונים על ידי בית המשפט כמתווכים בין התחום הרפואי לתחום המשפטי, במיוחד במקרים בהם חוות הדעת הרפואיות שונות מאוד.