ע"א 17/03

תקציר

במקרה דנן ערער המערער על החלטתו של השופט רמי כהן מבית המשפט האזורי בחיפה, אשר סירב לפסול עצמו מלדון בתביעה שהגיש המערער נגד המשיב בעניין הפרשי פיצויי פיטורים והפרשות למבטחים ולקרן השתלמות. המערער טען כי דבריו של השופט כהן במהלך דיון מקדמי הצביעו על משוא פנים, ממנו עולה כי המערער מבקש עשיית עושר ולא במשפט, וכי הטענה פסולה מבחינה טכנית ודינה להיכשל. אשתו של המערער מחתה לכאורה על טענות אלה, והשופט דחה לכאורה את הבנתה. המערערת מתחה ביקורת על השיהוי בהכרעה בבקשת הפסילה, אשר המתין לתגובת המשיב. המשיב טען כי דברי השופט אינם פורמליים, נועדו להקל על ההליכים, ואינם מעידים על משוא פנים. לטענתם, המערער לא תיקן את הרישום כך שישקף את הדברים הנטענים ולא הוכיחו נסיבות המחייבות את פסילתו של השופט כהן. פסק הדין התייחס לאמות מידה משפטיות לפסילה שיפוטית, והדגיש כי פסילה מחייבת הוכחה ברורה של משוא פנים ולא רק חשד. היא ציינה כי הערות השימוע המקדמי שנועדו לעודד התיישבות אינן משקפות דעות קדומות. בית המשפט קיבל את הבטחתו של השופט כהן למשוא פנים, ודחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש את ההערכה העצמית של השופט בדבר היעדר משוא פנים בהיעדר נסיבות קיצוניות, ודחה את טענות המערער מבלי לפסוק הוצאות.