תו"ב 2565-01-15

תקציר

הנאשם הואשם בשורה של עבירות הקשורות לבנייה בלתי חוקית ואי קיום צווי הריסה על חלקת אדמה. בית המשפט קבע כי די בראיות התביעה ובעדויותיה כדי להוכיח את הטענות מעבר לספק סביר. ראשית, דחה בית המשפט את טענת הנתבע כי הקרקע שהוזכרה במשפט הנוכחי שונה מהמשפטים הקודמים, וקבע כי מדובר באותה חלקת קרקע. עוד טען הנאשם כי הרס את הבנייה הבלתי חוקית לאחר המשפט הראשון, אך בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בכך וסבר כי המבנה שהוזכר במשפט הראשון הוא אותו מבנה רלוונטי למקרה זה, שכן הוא לא נהרס. עוד קבע בית המשפט כי לנאשם הייתה זיקה מספקת לקרקע ולבניין כדי לייחס לו אחריות פלילית. מסמכים ועדויות אישרו כי הוא הגיש בקשה להיתר בנייה לקרקע, חתום כבעלים והיה בעל זיקה הדוקה לנכס. יתר על כן, דבריו של הנאשם עצמו הכירו בקשר שלו לקרקע ולמסעדה שנבנתה עליה. בית המשפט ציין כי הנאשם לא נקט בצעדים הדרושים כדי להכשיר את הבנייה או לקיים את צווי ההריסה, למרות שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענת הנאשם בדבר העמדה לדין בלתי הוגנת, וקבע כי הנאשם זומן כדין לחקירה ואין בו כדי להפריך את חזקת המסירה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה פעלה כראוי וכי טענות הנאשם חסרות שחר משפטי, במיוחד נוכח קביעת בית המשפט בדבר זיקתו למקרקעין. לאור ממצאים אלה, הרשיע בית המשפט את הנאשם בכל סעיפי האישום, הכוללים ריבוי עבירות של אי ציות לצווי הריסה ואיסור שימוש, וכן בנייה ושימוש בלתי מורשים במבנה. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים ביום 23.11.2022.