ע"א 22963-10-18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על זכותו של המוסד לביטוח לאומי לקבל תשלומים מחברות הביטוח. בערעור נטען כי הוראת מעבר בתיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי, שאפשרה למוסד לתבוע תשלומים בגין ניכויים שבוצעו ביום 1.1.2016 או לאחריו, אינה מחדשת את זכותו של המוסד לתבוע בגין ניכויים שכבר התיישנו לפני כניסת התיקון לתוקף. עם זאת, בית המשפט קבע כי כוונת המחוקק ברורה וחד משמעית, כאשר הוראת המעבר קובעת במפורש כי התיקון חל על "כל ניכוי" שנעשה לאחר המועד הנקוב. השופט הדגיש כי חקיקה רטרוספקטיבית אינה בלתי צודקת מטבעה ואף עשויה להיות מוצדקת במקרים מסוימים, במיוחד כאשר היא מתקנת עוול או משרתת אינטרס ציבורי חשוב. יתר על כן, מאחר שחברות הביטוח היו מודעות לנטייתו של המחוקק לשלול ניכויים ללא תשלומים לקופה הציבורית מאז שנת 2014, הן לא יכלו לטעון לריבית הסתמכות כלשהי. עוד צוין בפסק הדין כי תקופת ההתיישנות היא הוראה פרוצדורלית שאין בה כדי לגבור על זכותו המהותית של המוסד לביטוח לאומי לקבלת תשלומים. ידיעת המל"ל על ההליכים הוגדרה כסוגיה סובייקטיבית המחייבת חקירה ראייתית נוספת. לבסוף חויבו המערערים בהוצאות המל"ל בגין הערר, בסך 20,000 ₪.