ת"א 77383-05-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים העולים ממנה, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של החלטה בנוגע לבקשה להפקדת ערובה** **א. רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים** ההחלטה דנה בבקשת הנתבעים לחייב את התובעים (שתי חברות ואדם פרטי) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ותקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. התביעה עוסקת בסכום משמעותי של כ-22.1 מיליון ש"ח, כאשר מרבית הסעדים נתבעים על ידי אחת החברות התובעות. הנתבעים טוענים לחשש מהותי שלא יוכלו להיפרע הוצאותיהם אם התביעה תידחה, זאת לאור טענות על היות החברות התובעות "חברות ארנק" ללא נכסים של ממש, וכן בשל מצבו הכלכלי של התובע הפרטי. בנוסף, הנתבעים טוענים לסיכויי תביעה קלושים ולהתנהלות הפרוצדורלית של התובעים. התובעים, מצידם, טוענים כי הבקשה הוגשה בשיהוי, בחוסר תום לב, ונועדה לתקוף את התובעים. הם גם מתמודדים עם טענות בדבר מצבם הכלכלי, תוך הצגת ראיות (כגון דירוג אשראי ושווי מניות) וכן מציעים ערבויות חלופיות. **ב. עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **הבחנה בין החלת סעיף 353א לחוק החברות ותקנה 157 לתקנות:** * **העיקרון:** ההחלטה מבחינה באופן ברור בין המקרים בהם יש להחיל את סעיף 353א לחוק החברות (חברה תובעת) לבין תקנה 157 לתקנות (תובע פרטי). * **החידוש/הבהרה:** בית המשפט מבהיר כי גם כאשר התביעה מוגשת על ידי תובעים פרטיים (אנשי "בשר ודם") לצד חברה, יש לבחון את הבקשה לחיוב החברה בערובה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, ולא רק מכוח תקנה 157. זאת, בהתאם להלכת הטכניון (רע"א 7221/16), המדגישה כי בחירת חברה כתובעת מחזקת את הנטייה לדון בסוגיית הפקדת הערובה לפי הכללים החלים על חברות. * **השלכה מעשית:** הגישה הטיפולית שונה. בעוד שהחלת תקנה 157 מחייבת הוכחת נסיבות חריגות (כגון תושבות חוץ, סיכויים קלושים, או מצב כלכלי ירוד באופן קיצוני), ברירת המחדל בסעיף 353א לחוק החברות היא שיש להיענות לבקשת הנתבע, אלא אם החברה הוכיחה חריג (נסיבות שאינן מצדיקות חיוב, או יכולת כלכלית). 2. **המבחן התלת-שלבי לבחינת בקשה לפי סעיף 353א לחוק החברות:** * **העיקרון:** ההחלטה מפרטת ומיישמת את המבחן התלת-שלבי שנקבע בפסיקה לבחינת בקשה לפי סעיף 353א לחוק החברות (עניין ל.נ הנדסה ואח'). * **שלב ראשון - מצב כלכלי:** בית המשפט בוחן אם החברה התובעת הוכיחה כי יש ביכולתה לשאת בהוצאות הנתבעים אם תביעתה תידחה. * **הבהרה/דגש:** נטל ההוכחה מוטל על החברה התובעת. עליה להציג תמונה עובדתית מלאה, באמצעות ראיות מגוונות (דוחות כספיים, דפי חשבון, הערכות שווי, וכדומה). * **הקביעה בהחלטה:** החברות התובעות **לא עמדו בנטל זה**. בית המשפט דוחה את התבססותן על שווי מניות בחברת הזנק, שכן שוויין אינו יציב, סחירותן מוגבלת, ולא הוצגה הערכת שווי עדכנית. בנוסף, לא הוצגה תמונה מלאה של התחייבויות החברות. * **שלב שני - נסיבות העניין:** אם החברה לא הוכיחה את מצבה הכלכלי, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות פטור. שיקולים כוללים: זכויות חוקתיות, תום לב, סיכויי ההצלחה, והאם הבקשה נועדה למנוע בירור תביעה אמיתית. * **הקביעה בהחלטה:** החברות התובעות **לא הוכיחו כי נסיבות המקרה מצדיקות פטור**. הן לא טענו שהחיוב בערובה יסכל את בירור התביעה, לא טענו שהמצב הכלכלי נובע מהתנהלות הנתבעים, ובעוד שבית המשפט לא קבע כי מדובר בתביעת סרק מובהקת, הוא מצא כי סיכויי התביעה אינם גבוהים וכי יהיה על התובעים "לצלוח משוכות משמעותיות". * **שלב שלישי - גובה הערובה:** אם הוחלט שיש לחייב בערובה, יש לקבוע את גובהה באופן מידתי. * **ההתמודדות:** בית המשפט מתמודד עם טענות הצדדים לגבי גובה הערובה (1.2 מיליון ש"ח שהתבקשו לעומת הסכום שנקבע). הוא מדגיש כי אין אמת מידה קבועה, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. * **האיזון:** בית המשפט איזן בין זכויות הגישה לערכאות, סיכויי התביעה, מורכבות ההליך, ושכר הטרחה הצפוי, וכן התחשב בהסכמת התובע הפרטי לשאת בהוצאות (גם אם איתנותו הכלכלית לא הוכחה כנדרש). * **התוצאה:** נקבעה ערובה כוללת של 220,000 ש"ח (200,000 ש"ח לתובעת 3, 20,000 ש"ח לתובעת 2). 3. **מעמד התובע הפרטי (אדם "בשר ודם"):** * **העיקרון:** החלת תקנה 157(א) לתקנות. * **הדגשים:** * **תושבות:** הנטל להוכיח תושבות חוץ או פגם במען מוטל על הנתבעים. בענייננו, הנתבעים לא הוכיחו כי התובע 1 אינו תושב ישראל. * **מצב כלכלי:** "הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד" (עניין אויקל). איתנות כלכלית משמעותית נדרשת רק במקרים חריגים או כשהבקשה מוגשת מטעמים של סיכויי תביעה קלושים. * **סיכויי תביעה:** בית המשפט לא שוכנע כי התביעה מהווה "הליך סרק מובהק". * **ההחלטה:** **נדחתה** הבקשה לחייב את התובע 1 בהפקדת ערובה. 4. **התחייבות אישית של תובע פרטי כבטוחה לחברה:** * **העיקרון:** בית המשפט מתמודד עם טענת התובעים כי התובע 1 התחייב לשאת באופן אישי בכל חיוב שיוטל על החברות התובעות. * **החידוש/הבהרה:** ההחלטה מבהירה את היחס בין התחייבות אישית כזו לבין חיוב בערובה מכוח סעיף 353א. אמנם, ככלל, התחייבות אישית של תובע "בשר ודם" אינה מחליפה ערובה של חברה. **אולם**, ניתן להתחשב בה כחלק ממכלול השיקולים בקביעת גובה הערובה, **ובלבד שאיתנותו הכלכלית של התובע "בשר ודם" מוכחת**. * **הקביעה בהחלטה:** מאחר שאיתנותו הכלכלית של התובע 1 **לא הוכחה כנדרש** (למרות תצהירו, דירוג האשראי, ומכתב רו"ח, אשר נתפסו כלא מספקים ולא מגובים), התחייבותו האישית ניתנה לה משקל מועט בלבד בקביעת גובה הערובה. 5. **עיתוי הגשת הבקשה:** * **העיקרון:** התמודדות עם טענת שיהוי והגשת הבקשה שלא במסגרת רשימת בקשות. * **החידוש/הבהרה:** בית המשפט מקבל את העיקרון כי יש לעודד הגשת בקשות כאלה במועד סביר, אך מבהיר כי: * תקנה 49(ז) לתקנות מאפשרת גמישות, וכן שסעיף 353א לחוק החברות אינו מוגבל למועד מסוים. * במקרה דנן, בית המשפט **ריפא את הפגם** בכך שהתיר לתובעים להגיש תשובה משלימה, תוך שהוא מכשיר בכך את הדיון בבקשה לגופה. * התובעים, בהסכמתם להגשת התשובה המשלימה, **מושתקים** מלטעון כעת לדחיית הבקשה בשל עיתוי הגשתה. * גם ללא ההשתק, בית המשפט היה מתיר את הגשת הבקשה בשים לב לכך שההליכים המקדמיים טרם הסתיימו, וכן שלא נגרמה פגיעה מהותית בזכויות הדיוניות של התובעים (בהתאם לפסיקה המוזכרת). 6. **סעד בגין אי-הפקדת ערובה:** * **הבהרה:** בית המשפט מבהיר כי הסעד בגין אי-הפקדת ערובה לפי תקנה 157(ב) לתקנות הוא **מחיקת התביעה**, ולא דחייתה, בניגוד לתקנות הישנות. 7. **סכום הערובה:** * **העיקרון:** קביעת סכום ערובה מידתי. * **הדגש:** ההחלטה מצביעה על מגוון שיעורי ערובה שנקבעו בפסיקה (אחוזים מסכום התביעה), ומדגישה שאין אמת מידה אחת, אלא יש לאזן בין השיקולים השונים. * **התוצאה:** הסכום שנקבע (220,000 ש"ח) משקף פשרה בין הסכום הגבוה שהתבקש לבין שיקולים כמו סיכויי התביעה, והתחשבות מסוימת בהסכמת התובע 1 (גם אם איתנותו לא הוכחה). **ג. סיכום** ההחלטה מדגימה את הדינמיקה המשפטית המורכבת סביב בקשות להפקדת ערובה, במיוחד כאשר מעורבים תובעים שהם חברות לצד תובעים פרטיים. היא מאששת את הגישה המחמירה יותר כלפי חברות תובעות (סעיף 353א לחוק החברות) לעומת תובעים פרטיים (תקנה 157 לתקנות), תוך הטלת נטל הוכחה משמעותי על החברות להוכיח את יכולתן הכלכלית. ההחלטה מדגימה גם את שיקול הדעת הרחב של בית המשפט בנוגע לעיתוי הגשת הבקשות, ומציגה את האיזון הנדרש בין זכות הגישה לערכאות לבין ההגנה על הנתבע מפני הוצאות.