סע"ש 11587-04-22

תקציר

לתובע, עובד, ולנתבעים, מעסיקיו, היו גרסאות שונות לגבי תקופת העסקתו ושכרו של התובע, כאשר התובע טען כי שכרו היה חסר והנתבעים טענו אחרת. בית הדין מצא כי עדותו של התובע מהימנה יותר, העמיד את תקופת ההעסקה על 68 חודשים ואישר כי התובע קיבל שכר שעתי בשכר מינימום. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לתנאים סוציאליים שונים שלא שולמו, לרבות פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי חגים, דמי הבראה, דמי חופשה, מענק שנתי ודמי כלכלה, בסך כולל של 91,731.28 ₪. הטבות אלה חושבו על בסיס התעריף השעתי של התובע והחוקים והצווים החלים. הנתבעים חויבו לשלם סכום זה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מסיום יחסי העבודה. בנוסף, דחה בית המשפט טענות שונות של הנתבעים, לרבות טענות לגניבה על ידי התובע, אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרות ותביעות להחזר חובות וניכויי ביטוח רפואי. כמו כן חויבו הנתבעים לשאת ביחד ולחוד בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 12,000 ₪. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, והנתבעים הונחו למלא אחר הצווים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לצדדים נמסר כי עומדת להם הזכות לערער על ההחלטה.