ת"א 24961-07-19

תקציר

עיריית תל אביב-יפו תבעה את משפחת כהן - צביה, אבשלום ושירן - בדרישה לפנות אותם מחלקת אדמה שעליה הם תופסים כבר למעלה משישים שנה, בדרישה לשלם דמי שימוש הולמים בסך 2 מיליון שקל. הנתבעים טענו כי יש להם זכויות שכירות מוגנות, שנרכשו מהוריו של אבשלום שרכשו את הזכויות בשנות החמישים. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת, וקבע כי בני הזוג כהן לא הצליחו להוכיח את מעמדם כדייר מוגן, כנדרש בחוק. בעוד שלהורים היו זכויות כאלה, הנתבעים לא חיו איתם לפני מותם ולא עמדו בדרישות החוק לרשת זכויות אלה. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעים בדבר רשות משתמעת וזכויות הוגנות, וציין כי הקרקע נתפסה שלא כדין ללא היתרים. עם זאת, בהכירו בנסיבות החריגות – גילם המתקדם של הנתבעים, החזקה הארוכה בקרקע והצעת הפשרה של העירייה – הורה בית המשפט לבני הזוג כהן לפנות את הקרקע בתוך שנתיים, מבלי לחייבם בתשלום דמי שימוש או הוצאות משפט. העירייה הייתה זכאית לקרקע ויכלה לפנות את הנתבעים, אך ניתנה תקופת פינוי סבירה. פסק הדין, שקיבל חלקית את טענת העירייה, לא התנה את הפינוי בפיצויים, והשאיר זאת לתביעה נפרדת של הנתבעים. בני הזוג כהן נדרשו לפנות את הקרקע עד פברואר 2027, עם חבות הוצאות בסך 7,500 שקל. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין בתוך 60 יום.