ע"א 271/82

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לערעור על צו כינוס נכסים שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. למערערים, שותפות רשומה ושני שותפיה, היו חובות כבדים לשני בנקים והם מסרו יהלומים כבטוחה. לטענתם, הבנקים ניהלו את הביטחונות שלא כדין והגישו נגדם תביעה. במסגרת התביעה ביקשו המערערים לדחות את תשלום האגרה, אשר נענתה בחלקה. עם זאת, הבנקים הסתפקו באמירות מסוימות בתצהיר המערערים, אשר התייחסו למצב חדלות הפירעון שלהם והביאו את בית המשפט המחוזי להוציא צו כינוס נכסים. הערעור נסוב סביב השאלה האם אמירות אלה מהוות מעשה של פשיטת רגל לפי סעיפים 5(4) ו-5(5) לפקודת פשיטת הרגל. בית המשפט קבע כי מצב של חדלות פירעון לבדו אינו מספיק כדי לפתוח בהליכי פשיטת רגל. על הנושה להצביע על קיומה של עילה, מעשה של פשיטת רגל, המצדיק הליכים כאלה. לגבי סעיף 5(4), מטרת ההודעה הסטטוטורית היא ליידע את הנושים על חוסר יכולת ההחזר של החייב, והתצהיר לא שימש כהודעה לנושים אלא כבקשה לבית המשפט. התייחסות התצהיר לפשיטת הרגל של המערערים לא נועדה כהודעה על כוונה להקפיא את תשלומי החוב, אלא כתיאור ההשלכות הנטענות של עוולות הבנקים. יתר על כן, ההודעה על חדלות פירעון, כאמור בסעיף 5(5), לא נמסרה פורמלית לנושה כלשהו ולא הייתה כוונה להקפיא את תשלומי החוב. תוכן התצהיר, הבנה אובייקטיבית, אינו יכול להתפרש כהודעה על כוונה לעצור את תשלומי החוב. לפיכך, הערעור מתקבל, צו הכינוס מבוטל והבקשה לצו כינוס נכסים נדחית. הבנק יפצה את המערערים בגין שכר טרחת עורך דינם, בסך 50,000 ₪. השופטים ש' לוין, י' כהן וש' נתניהו הסכימו פה אחד עם פסק הדין.