ת"צ 18440-11-19

תקציר

בית המשפט דן בשלוש בקשות לאישור תובענות ייצוגיות נגד מספר בנקים בישראל, שהואשמו בגביית יתר של עמלות בגין עסקאות שבוצעו ב"ערוצים ישירים" – כפי שנקבע בתקנות הבנקאות (שירות לקוחות) (עמלות) המתוקנות משנת 2008. לטענת המבקשים, הבנקים גובים בגין עסקאות אלה את אותן עמלות שהיו גובים בגין עסקאות בעזרת פקיד, בניגוד לתקנות המחייבות עמלות מופחתות בערוצים ישירים. באופן ספציפי, הטענות כללו חיובים בגין העברות מט"ח והמרות שחרגו מהתעריפים המותרים ואי מתן הנחה חובה עבור שירותים אלה. הבנקים טענו מנגד כי הם עומדים בהנחיות בנק ישראל, וטענו כי הנחת הערוץ הישיר חלה רק כאשר הלקוחות יכולים לבחור בין ערוצים ואינם פסיביים בעסקה. כתוצאה מכך, פעולות יזומות של לקוחות ללא מעורבות פקיד כמו קבלה ידנית של מט"ח או המרה לא נקבעו כלא ישימות להנחות אלה, לפי הפיקוח על הבנקים ופרשנויות בתי המשפט. בית המשפט יישר קו עם הבנקים ואימץ את פרשנותם כי עסקאות מסוג זה כרוכות במעורבות פקיד הבנק, ולכן אינן זכאיות לתמחור בערוץ ישיר. נפסק כי אין סיכוי סביר להצלחה בתביעות אלה, דבר שהביא לדחיית הבקשות ולהורות למבקשים לשלם את שכר הטרחה של הבנקים, תוך הדגשת חשיבות עמדתו הפרשנית של הרגולטור בהקשרים סטטוטוריים אלה.