רמ"ש 10620-01-24

תקציר

בפסק הדין מיום 7.1.2024 החליט בית המשפט לדחות את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובה, מכוח הסמכות המוקנית בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. בית המשפט הדגיש את שיקול דעתו לקבל החלטות בבקשות לסעד זמני, כגון עיכוב ביצוע פסק דין, וציין כי ערכאות ערעור בדרך כלל אינן מתערבות אלא אם כן מדובר במקרה חריג, דבר שלא נמצא כאן. למרות שהפסיקה מעדיפה פעמים רבות דחיית פסקי דין לפינוי בשל אופיים הבלתי הפיך, יש לנתח כל סיטואציה לגופו. במצב הנוכחי, בו ערער המערער על פסק הדין בעילה של מרמה, כבר העריך בית משפט קמא את חוסר הסבירות לביטול פסק הדין, וציין כי שילוב עורכי דין מסוימים כנתבעים היה מהלך אסטרטגי ולא מהותי. חרף חובותיה הבלתי פתורים של המערערת בקשר לדירת עיזבון, לא מצא בית המשפט הצדקה לדחיית הפינוי. בית משפט קמא קבע תנאים לפיהם תוכל המערערת להמשיך ולהתגורר בדירה, כגון הסדרת חובות. בנוסף, בית המשפט דחה את התביעה העצמאית לעיון במסמכים, והתיר ערעור בזכות ולא בשיקול דעת. כמו כן נדונו היבטים לא ברורים של הבקשה הנוגעים לראיות חדשות וסעד הצהרתי, תוך הדגשת עמדתו של בית משפט קמא כי מסמכים חדשים אינם מצדיקים עיכוב ביצוע ומחייבים ניסוח ברור של טענות הסעד המתוקנות. כתוצאה מכך, הבקשה נדחתה ללא הוצאות בהיעדר בקשה לתגובה, וההחלטה אפשרה פרסום ללא חשיפת זהות המפלגה.