ס"ע 47562-09-17

תקציר

פסק הדין דן בדין החל על יחסי עבודה לעובדים יומיומיים המועסקים על ידי המנהל האזרחי באיו"ש. מסקנת הדו"ח היא שיש להחיל את החוק הירדני, יחד עם תחיקת הביטחון החלה באזור, ולא את החוק הישראלי. זאת על ידי הערכת הסכמת הצדדים, ולאחר מכן מבחן "הזיקה המרבית", בהתחשב בגורמים כגון מקום ביצוע העבודה, מקום מגוריהם ואזרחותם של התובעים, זהות המעביד ומיקומו ותנאי העבודה. פסק הדין מתייחס גם לטענה כי התובעים, שעבדו כעובדים יומיים במינהל האזרחי, היו זכאים להפרשי שכר מינימום. עם זאת, בית המשפט מוצא כי הראיות מצביעות על כך שהתובעים קיבלו שכר הולם בהתאם לדרישות שכר המינימום. שיעור השכר היומי התבסס על שבוע עבודה בן 6 ימים, ויום העבודה נטו עמד על כ-7.5 שעות, כולל הפסקות. אשר על כן, בית המשפט דוחה את התביעות במלואן, ללא כל צו להוצאות, למרות מחדל הנתבעת בקיום חוזה בכתב עם התובעים.