ע"א 2141/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת לשון הרע שהגישו שלושה משיבים נגד המערער, בעקבות תלונתו של האחרון במשטרה וארבע כתבות במקומונים שפורסמו באותו יום, אשר ייחסו למשיבים עבירות פליליות חמורות. הכתבות המדוברות התבססו על תלונתו של המערער וציטטו אותו. המשיבים טענו כי מעשיו של המערער מהווים לשון הרע, ואילו האחרונים טענו כי הוא אינו אחראי לפרסומים וכי מעשיו נופלים תחת ההגנות שמקנה חוק איסור לשון הרע. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים, והביא את המערערת להגיש ערעור, ואת המשיבים לערעור שכנגד על גובה הפיצוי שנפסק. בית המשפט לערעורים דחה את ערעורו של המערער, ולא מצא עילה להתערב בקביעתו של בית משפט קמא כי המערער אחראי לפרסומים, שכן הוא הפיץ את התלונה במקומונים ושוחח על כך עם עיתונאים. עוד קבע בית המשפט כי התבטאויותיו של המערער מהוות לשון הרע וכי לא קמה לו אף אחת מההגנות שמקנה חוק איסור לשון הרע, שכן הוא לא פעל בתום לב ולא נקט אמצעים סבירים לבירור אמיתות דבריו. זאת ועוד, אישר בית המשפט קמא את קביעתו של בית משפט קמא כי תוכן התלונה והכתבות עולות כדי לשון הרע. באשר לערעור שכנגד, הגדיל בית המשפט את הפיצוי שנפסק לאחת המשיבות – אלמנתו של עו"ד עקיבא בן חיים – ל-50,000 ₪, בהתחשב בכך שהמערער לא התנצל ועמד בדבריו. בית המשפט לא ראה טעם להגדיל את הפיצוי לשני המשיבים האחרים. פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר התקבל אחרת, והמערער חויב להעביר את הפיקדון שהפקיד לאלמנתו של עו"ד בן חיים.