ת"א 37663-08-23

תקציר

פסק הדין נפתח במחיקת שמו של אדם שנפטר שהיה מעורב בפרשה כדי להבטיח את פרטיותו, ולאחר מכן מתייחס לשני נושאים מרכזיים: עתירה לביטול פסק בוררות ובקשה לאישור פסק הבוררות. בקשת הביטול, שהוגשה על ידי בית מתתיהו, נדחית בעילה של חוסר עמידה בזמנים, שכן היא הוגשה 18 שנה לאחר מתן פסק הבוררות, ללא הצדקה מוצדקת לעיכוב. בנוסף, נדחית הטיעון המרכזי שהציג בית מתתיהו – ערעור על זכויותיה של חמדת שמואל בנכס, שכן הוא סותר הכרות קודמות של בית מתתיהו בזכויותיה של חמדת שמואל ואינו רלוונטי לגופו של פסק הבוררות. בפנותה לבקשה לאישור מדגישה השופטת את השיהוי הניכר של כ-18 שנה בהגשת פסק הבוררות לאישור, העלול לגרום נזק ראייתי וקשה ליישב אותו עם מינהל שיפוטי תקין. בית המשפט אמנם דוחה את בקשת הביטול, אך עדיין עליו לבחון את בקשת האישור לגופה, ובפרט בכל הנוגע לטענת השיהוי. השופטת מכירה בכך שהעיכוב במקרה זה חריג ופוגע בתביעת בית מתתיהו, שכן הוא יצר רושם של הסכמה שבשתיקה והפריע לאכיפה בזמן של פסק הבוררות. עם זאת, השופט מבחין בין ההיבטים הכספיים לבין היבט הפינוי של פסק הבוררות. מאחר שאין כל ראיה לכך שחמדת שמואל ויתרה על דמי השכירות, ובהתחשב בכך שבית מתתיהו לא שילם שכר דירה למעלה מעשור, מאושר ההיבט הכספי של פסק הבוררות – המחייב את בית מתתיהו לשלם דמי שכירות בסך 5,000 דולר לחודש. מנגד, השופט מחליט שלא לאשר את היבט הפינוי של פסק הבוררות בשל השיהוי, מתוך הכרה בהשפעה הפוטנציאלית של פינוי מיידי על מערכת היחסים הנוכחית בין בית מתתיהו לבין עמותת מושב חמד, שהקרקע בבעלותה. לפיכך, פסק הדין מפריד את פסק הבוררות לשני חלקים, המאשר את ההיבט הכלכלי תוך הימנעות מאישור היבט הפינוי. בקשת הביטול נדחית, והבקשה לאישור מתקבלת בחלקה. כל צד אחראי להוצאותיו המשפטיות, והוא מתבקש להגיש פסק דין מוסכם המשקף את פסק הדין.