ע"פ 291/21

תקציר

במאי 2017 הוגש נגד המערער כתב אישום, המייחס לו מספר עבירות חמורות. לאורך כל ההליך עבר המערער מספר רב של סנגורים מהסנגוריה הציבורית, וביקש לא אחת מחליפים. במהלך דיון במרץ 2019 הזכיר השופט מכר עם עורך דין מסוים שעשוי להיקרא כעד. בהמשך ביקש המערער לפסול את השופט בשל היכרות זו, אך בהמשך משך את הבקשה. בחודש אוקטובר 2020 ביקש המערער לשחרר את הסנגוריה הציבורית מתביעתו, ובית המשפט נעתר לכך. זמן קצר לאחר מכן הגישה המערערת בקשת פסילה נוספת, בנימוק של ניגוד עניינים של השופטת בשל היכרותה עם עורך הדין. בית משפט קמא דחה את הבקשה, והוביל את המערער לערער. בערעור נטען כי החלטות השופט, לרבות התרת שחרורו של הסנגוריה הציבורית ומניעת גישתו של המערער למאגרי מידע משפטיים, מצביעות על היעדר משוא פנים. עם זאת, הערעור נדחה. סיבת הדחייה היא שבקשת הפסילה לא הוגשה מיד לאחר שנודע למערער על ניגוד העניינים הנטען כנדרש בחוק. היכרותה של השופטת עם עורך הדין, שאף אינו צד להליך, אינה מצדיקה את פסילתה, במיוחד בהתחשב באיהוי של המערערת בהעלאת הסוגיה. זאת ועוד, אין בהחלטות בית המשפט כדי להצביע על חשש למשוא פנים, וטיעוני המערער מתאימים יותר להליכי ערעור ולא לבקשות פסילה. משכך, הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי עומד בעינו.