ב"ל 65318-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעיקרים המשפטיים והחידושים בו: **ניתוח משפטי: ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר השתכרות)** **1. רקע עובדתי והתפתחות ההליך:** התיק עוסק בערעורו של מר שמואל פלד (להלן: "המערער") על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 18.12.2025, אשר קבעה כי אינו זכאי לקצבת נכות כללית בשיעור הגוזר אובדן של 50% מכושר השתכרותו. המערער, בן 49, סובל מליקוי ראייה מולד (30%) ומגידול שפיר במערכת העצבים (20%), כאשר נכותו הרפואית המשוקללת עומדת על 44%. לאחר דחיית תביעתו הראשונית, הוחזר עניינו של המערער לוועדת העררים בהתאם לפסק דין קודם של בית הדין האזורי לעבודה. פסק דין זה הורה לוועדה להתייחס באופן פרטני לטענות המערער בדבר חוסר יכולתו לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה אחרת, לאור מכלול ליקוייו, נתוניו האישיים (גיל, השכלה, רקע תעסוקתי), השפעות הטיפול התרופתי (טרגין) ופגיעותיו התפקודיות, בהתאם להוראות סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). **2. עיקרים משפטיים וחידושים בפסק הדין:** * **חובת הוועדה למלא אחר הוראות פסק דין מחזיר (סעיף 10 לפסק הדין):** בית הדין מדגיש הלכה פסוקה כי כאשר בית הדין מורה על החזרת עניין לוועדה, על הוועדה למלא במדויק אחר הוראות פסק הדין. במקרה זה, הוועדה נדרשה להתייחס לטענות המערער בדבר אי-כושר השתכרות מלא או חלקי, תוך התייחסות ספציפית לחוות דעתו של ד"ר סקולסקי ולהשפעות הטיפול התרופתי. * **מבחן "אי-כושר השתכרות" - איזון בין נכות רפואית למצב תפקודי ואישי (סעיפים 11-12 לפסק הדין):** * **התייחסות למכלול הנתונים:** פסק הדין שוב מדגיש את העיקרון כי קביעת דרגת אי-כושר השתכרות אינה נגזרת אך ורק מדרגת הנכות הרפואית. על הוועדה לשקול את מכלול הנסיבות האישיות של הנפגע, הכוללות את גילו, השכלתו, ניסיונו התעסוקתי, ויכולתו האינטלקטואלית והפיזית. * **הלכת מוהרה ויישום עקרון ההלימה:** בית הדין מתייחס להלכת עזאת מוהרה (עב"ל (ארצי) 327/03) וקובע כי על הוועדה לבחון את יכולתו של הנפגע לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודות אחרות, תוך התחשבות בכישוריו האינטלקטואליים. בענייננו, הוועדה קבעה כי המערער אינו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת, אך בשל כישוריו והשכלתו, הוא כשיר להשתלב בסוגי עבודות אחרים. בית הדין מאשר קביעה זו, תוך שהוא דוחה את טענת המערער כי הוועדה מתייחסת אליו כאל "מי שיכול להשתלב בכל עבודה אשר היא" באופן בלתי מותאם. בית הדין מבהיר כי ציון סוגי עבודות שנראים למערער כ"עיסוק מזדמן" נובע מהבחינה הנדרשת של ההלימה בין מצבו הרפואי, השכלתו וכישוריו. * **התאמת סוגי העבודה למגבלות:** פסק הדין מדגיש את הצורך להתאים את סוגי העבודה המוצעים למגבלות הספציפיות של הנפגע, לרבות השפעות הטיפול התרופתי. הוועדה ציינה כי המערער כשיר לעבודות שאינן דורשות ראייה דו-עינית תלת-ממדית, ערנות, קשב וריכוז ברמה גבוהה במיוחד, וכן התחשבה בהשפעות הטיפול התרופתי (כאב, ישנוניות, פגיעה קוגניטיבית). * **התמודדות עם השפעות הטיפול התרופתי (סעיפים 11, 13-14 לפסק הדין):** * **התייחסות מפורשת:** אחד ממוקדי הערעור היה האם הוועדה התייחסה כראוי להשפעות הטיפול התרופתי (טרגין) על יכולת התפקוד של המערער. בית הדין קובע כי הוועדה אכן התייחסה לכך, תוך שהיא מציינת שהמערער מסוגל להשתלב בעבודות שאינן דורשות ריכוז גבוה, וכי הוא אף מתפקד באופן מסוים בחייו האישיים (סיוע לילדים, טיפול בצרכיהם). * **השוואה לחוות דעת ד"ר סקולסקי:** בית הדין מוצא כי קביעת הוועדה לפיה המערער איבד את כושרו להשתכר באופן חלקי (כלומר, כשיר לעבודות מסוימות) מתיישבת עם חוות דעתו של ד"ר סקולסקי. למרות שד"ר סקולסקי קבע כי המערער אינו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת, הוא גם פירט מגבלות ספציפיות שהתיר מכלול עבודות אחרות, ואלו תאמו את המגבלות שאותן שקלה הוועדה. בית הדין סבור כי קביעת הוועדה אינה טעונה הסבר נוסף בעניין זה. * **שיקול דעת מקצועי של הוועדה:** בית הדין מכיר בשיקול הדעת המקצועי של הוועדה בבחינת מכלול הנתונים. הוא קובע כי לא נמצאה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, שכן היא נימקה מדוע דרגת הנכות הרפואית אינה מתורגמת ישירות לדרגת אי-כושר השתכרות חלקי או מלא, וזאת תוך מילוי אחר הוראות פסק הדין המחזיר. **3. חידושים ונקודות לדיון:** * **הדגשת האיזון המורכב:** פסק הדין מדגיש שוב את האיזון המורכב הנדרש בקביעת אי-כושר השתכרות, כאשר יש לשלב בין ההיבט הרפואי, התפקודי, וההיבטים האישיים והתעסוקתיים. * **התייחסות לטיפול תרופתי כגורם משפיע:** ההתייחסות המפורשת להשפעות הטיפול התרופתי (טרגין) על יכולת הריכוז, השינה והתפקוד הקוגניטיבי, כגורם שיש לשקול בקביעת כשירות לעבודה, היא מהותית. * **הבחנה בין "כל עבודה" ל"עבודות מתאימות":** פסק הדין מבהיר כי קביעת הוועדה לפיה המערער כשיר לעבודות מסוימות אינה מהווה פסיקה גורפת המאפשרת לו "להשתלב בכל עבודה", אלא קביעה מבוססת על התאמת סוגי עבודה ספציפיים למגבלותיו. **4. ביקורת והערות:** * **פרשנות "אי-כושר השתכרות מלא":** יש לציין כי במקרים של כאב כרוני וטיפולים תרופתיים משמעותיים, גבולות "אי-הכושר" עשויים להיות מטושטשים. ההכרעה כאן מתבססת על קביעת הוועדה כי המערער עדיין מסוגל לבצע עבודות מסוימות, גם אם הן אינן הולמות את עברו התעסוקתי. * **הבנת "הלימה" של עבודה:** טענת המערער כי הוועדה מתעלמת מה"הלימה" בין מצבו, השכלתו וניסיונו, נדחית בטענה שהוועדה אכן שקלה זאת. עם זאת, נותר מקום לוויכוח על אופן היישום של עיקרון זה בפועל. * **עומס הוכחה על הנפגע:** במקרים כאלו, מוטל על הנפגע להוכיח את מידת הפגיעה בכושר השתכרותו, תוך הצגת ראיות מפורטות ומבוססות. **5. סוף דבר:** בית הדין דחה את הערעור, מכיוון שלדעתו הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, התייחסה למכלול הנתונים הרלוונטיים, וקביעתה כי המערער לא איבד 50% מכושר השתכרותו, אלא כשיר לעבודות מסוימות, אינה לוקה בטעות משפטית. **הערה:** פסק הדין מיום 13.4.2026 ניתן בהעדר הצדדים.